אדריכלות ישראלית - גיליון 121

Project of the Year 2020 - Research Category אדריכלותישראלית Architecture of Israel # 121 | May 2020 | 98 קטגוריית מחקר 2020 תחרות פרויקט השנה אדריכלות ישראלית architecture of israel the european union הנגשה קוגניטיבית של מסגרות ייעודיות ד"ר מיכל טנא רינדה, נטלי סילפין בעשורים האחרונים חלו בארץ ובעולם שינויים חברתיים וחוקתיים בתחום שוויון הזכויות לאנשים עם מוגבלויות. בתוך כך הוגדרה החובה החוקית המוגדרת ב״פרק הנגישות״, כתוספת ל"חוק שוויון ". המונח נגישות מוגדר כמצב 2005- זכויות לאנשים עם מוגבלות שבו המרחבים, השירותים ומשאבי השירות מאפשרים שימוש שוויוני, עצמאי, בטיחותי ומכבד לכל אדם. אולם, התקנות והתקנים הנגזרים מהחוק מספקים מענה בעיקר עבור מוגבלויות פיזיות וחושיות (לקות ראייה ושמיעה), ואילו בכל הקשור להנגשה ועיצוב הסביבה עבור אנשים עם מוגבלויות קוגניטיביות קיים חסר משמעותי של ידע, פרקטיקות יישומיות, מחקר ותקנות הולמות. הנגשה שכזו חייבת להיות נהירה במיוחד ולכלול התייחסות להכוונה וניווט ברורים, פישוט תהליכים ופישוט אמצעי הפעלה של מתקנים במרחב. מחקרים מצביעים על הקשר המשמעותי שבין עיצוב סביבה לתפקוד, גם עבור אנשים עם מוגבלות קוגניטיבית. שימוש נכון ומדויק בעיצוב הסביבה יכול, לעתים להיות יעיל וזול בהרבה ביחס להשקעת משאבים טיפוליים, שמטרתם 'לתקן' את האדם ולאלץ אותו - לעיתים במשך שנים - להסתגל לסביבות שונות שאינן מטיבות עימו (לדוגמה: במקום לעבוד עם אדם על ויסות ונטרול הרגישות שלו לאור ישיר ניתן פשוט להתקין 'תאורה הפוכה'). התאמת סביבה לאנשים עם מוגבלות הוא תהליך מורכב המחייב התייחסות ספציפית לצורכי המשתמשים, ובכלל זה לתפקוד היומיומי שלהם, לפוטנציאל התעסוקה ואפיון דרכי האינטראקציה הייחודיים להם, ובעיקר בכל הקשור לפרמטרים הקשורים בנהלים הנגזרים מעיצוב הסביבה. התהליך מורכב במיוחד כאשר מדובר בסביבה ייחודית לאנשים עם מוגבלות קוגניטיבית, ובמיוחד בדיור שיתופי שבו מתגוררים מספר אנשים עם מנעד רחב של מוגבלויות שונות. בהתאם לכך, מטרות המחקר התמקדו במיפוי אמצעי ההנגשה הרלוונטיים לאנשים עם מורכבויות, ובעיקר במידת הנהירות שלהם. במסגרת זו האדריכלות מהווה גורם חשוב המשפיע על יכולת התפקוד במרחב, הן של הדיירים והן של אנשי הצוות הרואים בבית לא רק סביבת עבודה אלא גם מקום מגורים נעים ונוח. על רקע זה נלמד הקשר בין הפרמטרים הסביבתיים השונים לבין עצמאות הדיירים, תפקודם, תחושת המסוגלות העצמית שלהם ואיכות החיים שלהם ושל אנשי הצוות החולקים סביבה משותפת. הממשק המוצע מהווה פיילוט במחקר מורחב שיעסוק בהבנת המרכיבים הסביבתיים הקשורים להנגשה קוגניטיבית. הדבר נעשה בשיתוף פעולה בין מומחים מתחומי הטיפול, הנגישות והעיצוב. המטרה היא לספק מענה מיטבי לשאלות תפקודיות, עיצוביות ואסתטיות, שעשויות לתרום לפישוט הנהירות, להעצמת תחושת הבית, קידום העצמאות, טיפוח השייכות, שימור הפרטיות ותפיסת המסוגלות העצמית התורמת לבטחון העצמי של הדיירים. הממשק שואף להעניק מענה מיטבי לשאלות הקשורות בתפיסת הצוות את סביבת העבודה שלו, ובהתאם לכך את יכולתו לספק שירות מיטבי לדיירים. מדובר בעיצוב אדפטיבי המאפשר פרסונליזציה של הסביבה והתאמה אישית לצורכי הפרט של אנשי הצוות עצמם, ולמערכות היחסים בינם לבין הדיירים. 21-60 דיירות בוגרות בנות 24 המחקר נערך בדיור משותף של המתמודדות עם מוגבלויות מורכבות; קוגניטיביות, מוטוריות וחושיות. המבנה מורכב משני אגפים שבכל אחד מהם מתגוררות דיירות ושניים עד שלושה אנשי צוות מתחלפים. 12 המחקר התבסס בין היתר על שאלונים שהופנו לצוות, ראיונות עומק, ותצפיות. לאחר הליך ההנגשה התקיים ראיון עומק עם נציגי ההנהלה לצורך הבנת ההשפעתה. הליך ההנגשה כלל תכנון ויצירת מובחנות בין שני חלקי המבנה, כאשר בכל אחד מהחלקים ישנה חלוקה פנימית שונה. לצורך שיפור הנהירות נעשה שימוש בגוונים ניטרליים (גוני אפור ושמנת) באזורי פעילות המיועדים לתעסוקה, וצבעים בולטים בפריטים האישיים. גודל המגירות וידיות התפעול שלהן מאפשרים פתיחה וסגירה קלים, ולכל עמדת עבודה הוצמדו הוראות הפעלה מסומללות. כמו כן נעשתה חלוקה לאזורים באמצעות צבעים כדי לפשט את נהירות הזיהוי, וסימון המרחב הפרטי קיבל ביטוי עיצובי לשיפור תחושת השייכות והפרטיות. ככל שהדיירת מתקרבת לחללים הפרטיים שלה, מלווה אותה צבע קבוע המסמן את המרחב הפרטי והציוד האישי שלה. כך, כל חדר שינה שגרות בו שתי דיירות, מכיל ריהוט המובלט באמצעות שני צבעים מנוגדים, כדי להעניק מענה ללקות ראייה. ניתוח הממצאים העלה על נס את הצורך החשוב לטפל במסגרת ההנגשה, הן בצרכים המורכבים של הדיירות, והן בקידום הצרכים המיוחדים של אנשי הצוות, כמטפלים. המחקר תורם להבנת המאפיינים המשותפים לשתי האוכלוסיות. מעבר ללימוד תהליכי ההנגשה הספציפיים של מקרה המבחן, ההשלכות התיאורטיות של המחקר עשויות לתרום להעלאת המודעות לקשר בין הנגשה קוגניטיבית ועיצוב הסביבה לעצמאות ותפקוד של אנשים עם מוגבלות קוגניטיבית. המחקר מציע להשתמש במודל הפיילוט (שפותח כבר לפרויקטים נוספים) להרחבת נושא ההנגשה ככלל, ולהשלמת התקנות בכל הנוגע ללקות קוגנטיבית. * ד"ר מיכל טנא רינדה, יועצת המכון הישראלי להנגשה קוגניטיבית מרצה בחוג לריפוי בעיסוק, הקריה האקדמית אונו. יועצת תחום בריאות הנפש לנציבות שוויון זכויות אנשים עם מוגבלות, במשרד המשפטים. נטלי סילפין, מעצבת פנים - מנהלת מחלקת התכנון בחברת נגיש.