אדריכלות ישראלית - גיליון 122

Invisible Vs. Invisible אדריכלותישראלית Architecture of Israel # 122 August 2020 8 | | ניסיונות להאריך את חיי המבנה בהתאם לעקרונות נושא הקיימות, יוצרים פער תכנוני בין צורת המבנה לתכליתו. והעיקרון הזה לא זקוק להוכחה: אם מבנה נועד מלכתחילה לענות על צורך מסוים, הרי כאשר הצורך משתנה הצורה המקורית מאבדת את הרלוונטיות שלה, במיוחד כאשר form לנגד עינינו מתנוססת הסיסמה הלעוסה במרחב המודרניסטי - .follows function אולם, אדריכלות כידוע אינה מחויבת לסיסמאות - אחרת היא הייתה מתה בכל פעם שהן מתחלפות - והצורך לגשר על פני פערים, באמצעות פתרונות יצירתיים הוא אחד הכוחות החשובים המניעים אותה, וזה בעצם מה שמבדיל אותה מהנדסת הבניין. שכן, בעוד שהמסר האדריכלי הוא ישות מופשטת, הנדסת הבניין היא כלי קונקרטי המאפשר לממש אותה. על רקע זה ניתן להגדיר את מעשה התכנון כדיאלוג מתמשך בין הסמוי המופשט, והגלוי הקונקרטי. ובאנלוגיה לשירה למשל, המסר המופשט מסתתר מאחורי ובין המילים הקונקרטיות. וזה לא מסובך כפי שזה נראה. משורר כותב שירים באמצעות מילים, שהצירוף המיוחד שלהם מאפשר לקורא להתחבר אליהן (או לא), ללא קשר מחייב לכוונתו הראשונית. ובמילים פחות עדינות - העיסוק בשאלה ״למה התכוון המשורר״ היא השאלה הכי לא רלוונטית בספרות בפרט, ובחיים בכלל. מה שחשוב הוא איזו משמעות הקורא מצליח להעניק לשיר, וככל שתרבנה הפרשנויות השיר יעמיק ואורך חייו יאריך ימים. ויעידו על כך רבים משירי אלתרמן שנכתבו בשנות השלושים של המאה שעברה, ואנחנו שרים אותם היום כאילו נכתבו אתמול אודות המציאות העכשווית. בולטים בהם השירים המנוחשים ביותר ״עוד חוזר הניגון״ ו״פגישה לאין , וכן 1937 קץ״ הפותחים את הקובץ ״כוכבים בחוץ״ שפורסם בשנת ואינו נעדר משום טקס זיכרון למרות 1947- ״מגש הכסף״ שפורסם ב שאף אחד לא באמת יודע למה התכוון המשורר כשכתב אותם. ממש בהקשר זה אני מציע להתייחס לאחד הספרים מוליכי השולל שנתקלתי בהם בשנים האחרונות, הן מבחינת ההגשה הגרפית המעצבנת ובעיקר בשל התרגום המסורבל לעברית (אני חלש באיטלקית). הכוונה היא את מחברו איטאלו קלווינו 1972- לספר ״הערים הסמויות מעין״ שזיכה ב בתהילת עולם, והוא בסך הכל חיקוי עלוב של דיאלוג אופייני לספרות ימי הביניים (כחיקוי לדיאלוגים של אפלטון), בין מגלה הארצות הוונציאני מרקו ), לבין הקיסר הסיני קובלאי חאן. 1254-1324( פולו בשורות מרעישות אין בספר, אבל ניתן להתייחס למספר תיאורים עם נגיעה הומוריסטית, שמדגימים את ערכם האורבני של תמונות וזיכרונות. למשל: ״(…) ציור של צבת מודיע על ביתו של עוקר השיניים; כד - מרמז על מסבאה; ומאזניים מודיעים על מיקומה של חנות ירקות״ (ערים ). ובמקום אחר: ״(…) היזהרו לכם מלומר לתושבי עיר שלעיתים 1 ואותות מתקיימות ערים שונות זו אחר זו באותו מקום, על אותה קרקע ועם אותו .)5 שם ממש. הן נולדות ומתות מבלי שתכרנה זו את זו״ (ערים וזיכרון ספר עם הרבה יותר תבונה אנושית הוא לדעתי ספרו של אנטואן דה סנט–אקזופרי - טייס יהודי צרפתי שחווה על בשרו את הכיבוש הנאצי בצרפת, והטיף להצטרפות ארה"ב למלחמת העולם השנייה. הפרסום שפות ויצא לאור 250- נחשב לספר הנקרא ביותר בעולם (תורגם ליותר מ מיליון עותקים). מעבר לעובדה שדמותו של הגיבור נוגעת ללב 140- בכ (ולא בכדי) היא התגלגלה לאחד השירים הקסומים שנכתבו על ידי יונתן גפן והולחן על ידי שם טוב לוי, בדמות ״הנסיך הקטן מפלוגה ב׳ שלא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח, וכל שושניו הם קוצים כעת״. אחד המשפטים הקשורים לעניינינו מדבר על כך שאת הדברים החשובים באמת רואים עם הלב, משום שהם נסתרים מן העין. והמשפט הזה עוזר לי לשוב לאדריכלות. אחת הבעיות הקשורות בנושא הקיימות היא אי-התאמה (בדרך כלל חריפה) בין מימדי המבנה הקיים, והשטחים הדרושים לתפקוד הולם של תכלית חדשה. כלומר - או שהחלל קטן מדי, או שהוא גדול מדי. והדבר דומה לניסיון להתאים מכנסיים (במקרה הטוב) או נעליים (במקרה הפחות טוב) של ילד בכור, לאחיו הצעיר. במילים אחרות, העובדה הזאת יוצרת במקרה אחד חוסר במקום, או במקרה האחר עודף של חללים בלתי מנוצלים. באופן טבעי, לתוצר מתוכנן מראש יש מן הסתם יתרונות פרוגרמטיים, משום שהוא מנסה לענות במדויק על חלוקת השטחים, היחס ביניהם, הגלוי הקונקרטי והסמוי המופשט חומר למחשבה אדריכל ד״ר עמי רן בפסטיבל גלסטונברי, 'loo with a view' למעלה: פילטון, סומרסט, אנגליה. אדריכלות נוף. המבנה הפך Dahlmann שירותים שקופים בתכנון למטה: , כחלק מנתיב הנוף הלאומי של נורבגיה. Ureddplassen לנקודת ציון במרחב הדפס קרמי חוסם קרינה על קיר זכוכית במכון למדעי בעמוד השמאלי, מימין: המוח של אוניברסיטת קייפטאון. חדר אמבטיה שקוף - טרנד עכשווי שנועד לעודד בעמוד השמאלי, משמל: את הדימיון, במקומות שהוא כבר מזמן איננו.