אדריכלות ישראלית - גיליון 123

Architects Paint אדריכלותישראלית Architecture of Israel # 123 November 2020 82 | | ״מודל עירום״ היה נושא השיעור הראשון, ביום הראשון, בשנה הראשונה, בפקולטה הראשונה לאדריכלות, ששכנה במבנה הראשון של הטכניון בהדר חיפה. את השיעור העביר פרופ' פאול הניך במסגרת הקורס ״עיצוב דו מימדי״. החוויה הדו-מימדית הזאת זכתה למימד שלישי באמצעות הסטודנטים להנדסה שכינו אותנו בקינאה ״המפונקים שכל היום מציירים עירום״. האהבה שלי לציור קיבלה חיזוק מחודש במהלך לימודי התואר השני לאמנות - בתקופה שבה הפוסט-מינימליזם 70- במכון פרת בניו-יורק בסוף שנות ה שלט בכיפה, וציור המודל היה חלק בלתי נפרד מההכשרה. כששבתי לארץ פתחתי משרד עצמאי ולאחר שהוא התבסס מעט, נדבקתי שוב בחיידק הציור: השתתפתי בסדנאות, ובמקביל יצרתי אמנות ביקורתית כתגובה לחוויות האישיות שחוויתי. כיוצר המונע מהרגש השזור בשכל, אני מגיב למצב החברתי המשתנה ביצירה רבגונית, פוסע במסלול מקביל שבין עולם האדריכלות והאמנות. כל שנותיי כאדריכל אני מקפיד להשתתף בסדנאות מודל - תחילה בציורי פחם, ואחר כך בציורי צבע שמקנים להם חיים. כאדריכל שמונע מהרגש השזור בשכל, אני מגיב למצב החברתי המשתנה ביצירה רבגונית, פוסע במסלול מקביל שבין עולם האדריכלות הארצי והאמנות השמיימית. 12" בדומה לאדריכלות, אני מתייחס לאמנות במתווה של פרויקטים. פרויקט השבטים" – שיצרתי לאחרונה מדבר על הקיטוב הקיצוני שהתהווה במציאות הישראלית באמצעות שימוש בדימוי של מוח, המשתנה בצבע ובצורה על קנבס בצורת גולגולת; תערוכת ”משמר" נוגעת בשורשי משפחתי שהיו בין מייסדי המושבה משמר הירדן שנכבשה במלחמת העצמאות ולא נבנתה שוב, באמצעות ציור של טרקטורים ושדות בצבע זהב המשמש מאז כמוטיב בולט ביצירותיי; תערוכת “טיול בחוף" מתייחסת לזמן ההגות המזדמן בהליכה למרחקים ארוכים, תוך שיוט בשדות המחשבה, באמצעות חומרים מן הטבע - חול, צדפים ומים. התערוכה "אדריכלות של מוות" נוצרה בעקבות ביקור במחנות ההשמדה בפולין, תוך הבעת דעה סובייקטיבית כואבת על שוויון הנפש של האדריכלים שתכננו אותם; והתערוכה ”שוויון נפש" – מבקרת את האדישות בחברה הישראלית באמצעות סדרת ציורים של שלושת הקופים המוכרים, ש״לא רואים, לא שומעים ולא מדברים״. אריק שניידר המציאות הערומה 1 אדריכלים מציירים רחל בן אהרון ״עמדת עבודה״ של מתכנן המשרפות בבירקנאו. למטה: דמות בזהב. בעמוד השמאלי למעלה: ״שלושת הקופים״ מדגימים את בעמוד השמאלי למטה: שיווין הנפש במציאות החברתית המתקטבת. אריק שניידר, אדריכל