אדריכלות ישראלית - גיליון 125

Architectural Illusions אדריכלות ישראלית Architecture of Israel # 125 May 2021 10 | | שימוש בתעתועים אופטיים היווה פרק חשוב באמנות המודרנית, שהתפתחה בתחילת המאה להעברת מסרים חברתיים, תרבותיים או 20- ה פוליטיים, כאשר אמנים כמו סלוודור דאלי, מקס ארנסט ופיקאסו יצרו קומפוזיציות סוראליסטיות באמצעות חיבור בלתי הגיוני של פרטים, הלקוחים ממציאויות שונות או זוויות ראייה שונות, ליצירת ״מציאות״ (סובייקטיבית) חדשה תוך יצירת מעורבות רגשית אצל המתבונן. המעבר מהאמנות לאדריכלות בא לידי ביטוי במיוחד בעבודותיו המתעתעות של הצייר ההולנדי מאוריץ קורנליס אשר (שלמד גם אדריכלות) ביצירות ידועות כגון ״מפל המים״, ״היסחפות״, ו״עולים ויורדים״, שבהן קיים שיבוש מכוון בין מפלסי המבנה. התרגיל הציורי של אשר הניע במהלך המאה העשרים ניסיונות חיקוי על ידי אדריכלים שונים, כמו למשל אסתר סטוקר שעיצבה את גלריה אלברטה פיין בוונציה, ובה נעשה ניסיון לטשטש את ההבדל בין קירות, ותקרה. רעיונות שכאלה ואחרים משמשים כיום אדריכלים ומעצבים, העושים שימוש ביכולות הדיגיטציה לטשטש את הגבול בין מוחשי לווירטואלי, או כדי לחזק את מעורבות המשתמש ביצירה האדריכלית במסגרת הניסיון לשפר את חוויית החלל לאחר שהמיוחדות של כל הטריקים הידועים נשחקה. כלל חברתי ידוע הוא שאינפורמציה שקרית נתפסת כמשהו בלתי צפוי ומעורר פליאה, והתפשטותו במרחב התקשורתי מהירה עשרות מונים מאינפורמציה אמיתית. יעידו על כך ביטויים כגון ״רב סרן שמועתי״, שהועלה בשנים האחרונות לדרגת תת-אלוף, ברשתות החברתיות הניזונות ״חלל מתעתע״ של המעצבת נטלי מן למעלה: ממחיש מחשבה מחוץ לקופסה. ״ורטיגו״ אחד המיצבים בעמוד השמאלי למעלה: המתעתעים של האמן האוסטרי פטר קוגלר. בית ״ריימונד״ הצעה רעיונית בעמוד השמאלי למטה: המורכבת ממשטחי Pedro Joel Costa של אדריכל מראות שנועדו להטעות את עייני המתבונן. בעיקר מרכילות שמתפזרת כשריפה בשדה קוצים. העיקרון הזה לא הומצא בשנים האחרונות, ויעיד על כך הסיפור העממי אודות רכלן הכפר שהושווה למי שמפזר ברוח נוצות של כרית, ואינו מסוגל לשוב ולאסוף אותן בחזרה. אולם, התופעה קיבלה תנופה עצומה בעידן הפייק ניוז, כאשר הרייטינג של ידיעה כוזבת רב בהרבה מזה של מידע אמיתי. העיקרון הזה קיים כמובן גם באדריכלות, כאמצעי שיווקי המנוצל על ידי אדריכלים שמצליחים להגיע