אדריכלות ישראלית - גיליון 125

Shade and Shading אדריכלות ישראלית Architecture of Israel # 125 May 2021 66 | | את הווילה של משפחת רוצ'לאי 15- תכנן במאה ה בקוואראצ'י, כאשר פרגולה עשויה משיש ומעליה גפן מצילה, הובילה מהשער הראשי למרכז הגן. ואשר להצללה פסיבית: עד לפני כשלושה עשורים כל אדריכל מתחיל ידע שקרני השמש הקיציות החודרות מכיוון הזנית ניתנות לחסימה באמצעות ס״מ, כאשר הם 60- כרכובים שבלטו מהמבנה בכ מאפשרים חדירת השמש החורפית הנמוכה. הידע הבסיסי הזה נזנח בעידן המזגנים, לטובת חישובי שטחים מוטעים ומטעים של רשויות התכנון, המתעניינות בעיקר בהגדלת ההכנסות ממיסי הארנונה באמצעות חישובי שטחים קטנוניים. הגישה הפקידותית הזאת גרמה על הדרך גם לאובדן מוחלט של אחד המרכיבים החשובים של האדריכלות הים תיכונית - החצר הפנימית. מדובר במרכיב תכנוני חשוב המושתת גם הוא על הצללה עצמית, בתוספת מעלות רבות אחרות המשפרות את הנוחות האקלימית, כגון איוורור, הגנה בפני רוחות, ולא פחות חשוב מכך - שיפור ניכר של מרכיב הפרטיות. אי-הבנת העקרונות הפונקציונליים של הפרגולה והחצר הפנימית מתבטא מן הסתם גם בתכנון המרחב הציבורי - כאשר פרגולות אסתטיות להפליא, עושות הכל חוץ מלהטיל צל במקום שצריך אותו. במסגרת זו ראוי להזכיר את תפקידו של מינהל התכנון (האחראי בדרך כלל על מרבית הקטסטרופותהתכנוניות בארץ) ומשרד החקלאות (האחראי על יתרתן), שפירסמו לאחרונה "מדריך ארצי לצל עצים במרחב הבנוי". מיותר לציין ששימוש בעצים להצללת המרחב הציבורי מהווה תנאי בסיסי בתכנון ערים ויישובים ים-תיכוניים, ועדויות טובות לכך מופיעים למשל בתל אביב (בעיקר בשדרות רוטשילד ושדרות ח״ן), כמו גם ברחוב ביאליק ברמת גן, שדרות הנשיא בהרצליה פיתוח (הנחשב לאחד הרחובות הנעימים בארץ), שדרות בן צבי בחיפה, מרבית הרחובות הראשיים במושבים וכלל המרחב הציבורי במרבית הקיבוצים. ואכן, בצילומים המופיעים במדריך ניתן לראות רחובות מוצלים באמצעות עצים בוגרים בני עשורים רבים, שיוצרים מיקרו-אקלים המהווה הזמנה לשהייה נעימה בחוץ. חשוב לציין, שהמסמך ״הרומנטי״ הזה נכתב על רקע העובדה שתשעים אחוז מהמרחב הציבורי הפתוח בישראל נטול צל, ואינו מאפשר שהייה בחוץ לפחות כמחצית השנה. לאור העובדה שבמרבית השטח הציבורי לא ניתן כיום לשתול עצים (גם לא עצים צעירים) השאיפה להצללה מצריכה שימוש בפתרונות מלאכותיים כגון יריעות מתיחה שעשויות לשמש גם להגנה מפני הגשם. הבעיה היא שפתרונות רבים, המבוססים על הצללה קבועה, כגון תחנות אוטובוס, לוקים בדרך כלל בחוסר יעילות משום שלא ניתן לכוון מראש את נפילת הצל למקום הנדרש בהתאם לזווית הקרינה המשתנה במהלך היממה. הצפיפות ההולכת וגוברת בערים יוצרת בעיה נוספת, והיא הצללה בין-בניינית שכמעט שאינה ניתנת לשליטה, משום שבמקרה הטוב החוק (אם בכלל) מדבר על ״זכויות שמש״ תוך התייחסות לחשיפה לשמיים, בין היתר לצורך ניצול האנרגיה הסולרית (דודי שמש), שאגב, טרם נמצא להם פתרון בבניינים גבוהים. הבנייה בערים, המצריכה מן הסתם כריתת עצים לצורך הנחת תשתיות וסלילת כבישים, גורמת לכך שהולכי הרגל נאלצים להימלט לקניונים הממוזגים בהעדר כל אפשרות לשהות במרחב הציבורי.