Editorial Architecture of Israel #127 | November 2021 | אדריכלות ישראלית 2 אני מזכיר לך, יורם, שהמוות עבור משוררים שכמותך הוא בסך הכל טיול בשמיים, ושכולנו כאן נמשיך לשיר את שיריך באהבה עד שנים רבות. ובמילים שלך, הבט למעלה, תראה שם ציפור קטנה דרך תכלת השמיים וענן יחיד, ודע לך, שרק בזכות שכמותך השקד פורח בארץ אהבתך והר השירים שהשארת לנו, ירוק כתמיד. ולכל המתפשרים, החל ממחמוד עבאס וכלה בשקד שלא תמיד זוכרת מי נושא את הלפיד שבזכותו היא עדיין פורחת, שלא יעלה לכם השתן לראש. ואין לי ספק שאם יורם היה מספר את הסיפור, הוא היה נזכר בסיפור על טכנאי המחשבים שישב עם בנו לארוחת ערב בשעות בין הערביים. ״תגיד אבא״, שאל הבן המתלמד ״איך זה יכול להיות, שבבוקר השמש זרחה בצד הזה, וכעת היא שוקעת בצד הזה?״ האבא המנוסה בצרות של מחשבים, הביט בו ואמר: ״לא יודע בני, זה עובד... אל תיגע!״ אדריכל ד״ר עמי רן לפני מספר שנים הנחיתי קורס באדריכלות ועיצוב פנים לנשים מהשכונה. ותוך כדי החוויה המאלפת גיליתי שאחת מהן נשאה את השם הקסום בעיניי - טהרלב. לפני כחודש הלך בעלה, בעל המילים והנשמה טהרת הלב לטיול סוף שנה בשמיים. בהיותו מאהב רגשני של ארץ ישראל (אבל ממש לא בלם קיצוני ימני), מרבית העם התחבר לשיריו עד כדי כך שרבים העלילו עליו שהוא נעדר עמדה פוליטית כלשהי - מתפשר מוצהר - מה שמבטא יותר מכל את הפוליטיקה העכשווית ״של אינלנו ארץ אחרת״. באחד מאלף שיריו היפים - ״ההר הירוק תמיד״ - הוא מנסח בשנינות מרגשת עד דמעות, את תמצית סוד קיומנו המתפשר כאן: הלכנו לצבא, גדולים ונבוכים, מתוך המלחמות חזרנו כאחים הבאנו על כפיים רע וידיד ונפרדנו - מול ההר הירוק תמיד. בזכות הפודקסטים המתפייטים להפליא שהוא הפריח ברשת בשנים האחרונות, למדנו באהבה ובהתפעלות אין-קץ, שמאחורי כל מילה מונח סיפור מרתק, והסיפור הבא מעיד על כך שבעלי החיים יודעים טוב יותר מאיתנו שהפשרה היא סוד החיים המשותפים. נמר אחד בא לבקר את חברו האריה: ״היי גבר, מה נשמע?״ שאל תוך הנעת ראש כנועה. ״הכל בשליטה״ ענה לו מלך החיות. לפתע, קוף עם מצב רוח של קוף זרק עליהם אגוז קוקוס מלמעלה... ״מה זה״, שאל הפנתר, ״למה אתה שותק לו, הרי אתה מלך החיות, לא? אני לא הייתי עובר על זה בשתיקה!״. אחרי עוד שני אגוזים, האריה עונה לו בשיקול דעת של מלך ״או קיי, הרי גם אתה לא ממש ילד, נראה אותך עושה משהו״. הנמר לא התעצל, התרומם וזינק בפוזה שרק פנתרים יודעים והתחיל לרדוף אחרי הקוף, שקפץ מעץ לעץ כמו שרק קופים יודעים. עד שבסוף הוא ירד בהפתעה מהעץ, נכנס לתוך צינור ויצא ממנו בצד השני. הנמר שנכנס אחריו לתוך הצינור, נתקע בשל מידותיו וחברבורותיו, ועד שהוא לא השיל ממשקלו כמה קילוגרמים (כמן השועל מהכרם) הוא לא יכול היה לצאת. כשחזר אל האריה, רזה ומקרטע, המלך שאל אותו: ״נו, הראית לו מה זה?״. ״בטח, ענה הפנתר הצולע, רדפתי אחריו בכל היער... טיפסתי על עצים...״ ״עזוב חביבי״, אמר האריה, ״את הצינור הוא הראה לך?...״ Stairway to Heaven טיול סוף שנה בשמיים דבר העורך
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=