Architects Paint - Eran Jacoby אדריכלות ישראלית Architecture of Israel #128 February 2022 | | 78 כיצד השליטה שלך בציור תורמת לאדריכלות שאתה יוצר? שליטה בציור הוא כלי שובר שוויון לאדריכל. השוק מוצף אמנם בשפע של תוכנות הדמיה, אבל התכנון הראשוני נעשה בראש והאפשרות להעלות אותו מיידית על נייר הוא כלי רב עוצמה עוקף פילטרים. היכולת לראות את השלם העתידי היא תוספת ראויה לאמירה האדריכלית. הנסיון לימד אותי שפעמים רבות בתום מסע ייסורים ארוך של תכנון ורה-תכנון אתה חוזר לרעיון הראשוני המקורי ומגלה שהוא המוצלח ביותר וכמה טוב שהעלית אותו על הנייר. תן דוגמה. הגלריה העירונית ברמת השרון היא דוגמה טובה לניצול היכולת הציורית שלי כאדריכל. כאשר הצעתי לראש העיר את הפרויקט הוא נענה מיד וביקש להכין הצעה בתוך שבועיים (!!!) להצגה בפני פורום רחב. מעבר לעובדה שמדובר בפרויקט מורכב ברמת התכנון, הן מבחינת המבנה שעשוי לשמש רקע ליצירות שונות, והן בשל הצורך לשלב מבנה ציבור חדש בתוך שכונת מגורים ותיקה, אני מניח שמה שעזר לך הוא שכאמן שהשתתף בהרבה תערוכות היה לך גם ניסיון כמשתמש. אני בטוח שהיכולת הציורית שלי עזרה לנו להציג כבר בסקיצה הראשונה את הרעיון האדריכלי שבמרכזו בניין גלריה עם מעטפת שקופה החושפת את התכנים המוצגים גם לרחוב ולסביבה תוך העשרת הקשר לשכונה. עקמומיות המעטפת מגלה ומחברת את הכיכר הנסתרת לרחוב. הסקיצה הראשונית הזאת הובאה לדיון, אושרה, ועל פיה בדיוק נבנה הפרויקט. התבוננות בציורים שלך מגלה גם בלי עין חדה שאיזה סיפור דרמתי נמצא תמיד ברקע. משהו שגובל אולי בהומור שחור. מי אמר שבגיהינום אין הומור? כש"שירתתי" כשבוי בכלא עבאסייה בקהיר לאחר נפילת מוצב המזח, ימינו ולילותינו התנהלו סביב חקירות בלתי פוסקות עם כל הכרוך בכך. לילה אחד, לאחר חקירה קשוחה במיוחד שבמהלכה ספגתי קללות בלתי פוסקות ותוארי גנאי שונים שתורגמו לי על ידי מאן דהו, דובר עברית שעמד בצד וסייע לסדיסט הראשי במלאכתו, נזרקתי כמו שק תפוחי אדמה לצינוק אפלולי כשמצב רוחי בהתאם. ערן יעקבי באר הישועה אדריכלים מציירים רעות ברנדוט ״דרך אגב...״. למעלה: ״הפסנתר, אני והבירה״. בעמוד השמאלי: ערן יעקבי שקעתי בשינה טרופה על הריצפה, והנה בשעת לילה מאוחרת שמעתי את צירי הדלת חורקים - מה שבדרך כלל לא בישר שום דבר טוב. דמות מטושטשת נכנסה לתא ונעלה את הדלת אחריה. ״אני רוצה להגיד לך משהו״ אמר הדובר בעברית כבדה. משהו בקולו נשמע לי מוכר ולא לקח הרבה עד שזיהיתי את ה״מתורגמן”, נדרכתי מוכן להמשך. ״אני נולדתי בחיפה כמוך״ אמר - ״ראש העירייה היה אז חסן שוקרי. אני רוצה להתנצל בפניך על שקראו לך בחקירה ג'אחש (עייר - חמור צעיר חסר ניסיון) אבל אסמע (שמע) חמור אינו דבר כל כך גרוע - הוא יודע לסחוב משאות כבדים, עקשן, חכם ויש לו לב טוב! סברתי שאני חווה את הקטע של "החוקר הטוב”, אבל אז הוא הזדקף ואמר ״תנסה לנוח יהיה בסדר״, קם והלך - נמוג אל תוך הלילה. מעולם לא ראיתי יותר את ה״קולגה״ מחיפה, אבל ההתנצלות ההיא הולכת איתי כל חיי. אין ספק שחוויית השבי מרסקת את כל תפיסות העולם שלך ומחברת אותך בגובה העיניים עם חברים, אנשים ומשפחה. היא מלמדת אותך מהי צניעות, שיתוף והתחשבות, שהם כללי הברזל בשבי הממשיכים להתוות את דרכי עד היום. Above: "Back to front..." On the left page: "The piano, me and the beer". ערן יעקבי נולד וגדל בחיפה. בוגר הפקולטה לאדריכלות בטכניון ובית הספר לאמנות בניו יורק (ניו יורק סטודיו סקול). לאחר שסיים את לימודיו הקים משרד עצמאי עם רעייתו אדריכלית רותי פלדמן יעקבי, במקביל לעבודתו כאדריכל ערן היה גם צייר עיתונות. ציוריו הוצגו בתערוכות רבות בארץ ובחו”ל, חלקן מוצגות בבית הנשיא.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=