Architects Paint / Uri Shitrit אדריכלות ישראלית Architecture of Israel #130 August 2022 | | 84 מדוע בחרת להתמקד בנושא העצים, במיוחד תחת הכותרת ׳בגובה העיניים – מלמטה למעלה׳, בצניעות לא אופיינית למי שהוקפץ כיתה כתלמיד בבית ספר למצטיינים? טוב, זה לא במקרה. קודם כל, אני אוהב עצים. אחד הנושאים שטיפלתי בהם כמהנדס העיר היה נושא הצל במרחב הציבורי, והעדות המוחשית ביותר לכך היא שתילת אלפי עצי דולב ברחבי העיר המספקים כבר כיום שפע של צל ברחובות. מבחינה ציורית, אני מניח שהתשובה נמצאת איפשהו במרווח שבין רישום של פרטים רחוקים מהעין, ובין המורכבות שניתנת להשגה רק בהתבוננות מקרוב. ההתבוננות בפרטים טעונה בזיכרונות (ואהבות) סובייקטיביים, שלכאורה אין בינן ובין הנושא שום קשר מחייב. היות שמדובר בעץ נשיר רחב עלים, אני אוהב את פריחתו באביב; נהנה לחסות תחת פאר עלוותו בקיץ, משתאה למראה העלים המצהיבים בסתיו, ומתפעל מהחוכמה האלוהית המערטלת את העץ בחורף, כדי שאוכל להתבונן בשמיים דרך שריגי הענפים המתגלים כתחרה מעל ראשי. אני מגלה בגזע המתבגר מורכבויות וצורות המשקפות כראי זיכרונות ממקומות אחרים - רישומים של אהבה ביני לבינה. גדמי עץ מתקשרים אצלי עם פציעה מכאיבה, רגעים של התעלות נפש מגביהת-עוף, אבל תמיד תוך תזכורת למציאות הקושרת אותנו לשורשים העמוקים המתעקשים להיאחז באדמה. תזכורת למציאות הקושרת אותנו למעלה: לשורשים. זיכרונות אהבה ביני לבינה. למטה: גזע מתבגר. בעמוד השמאלי: Above: Reminder to reality that ties us to roots. Below: Memories of love between me and her. Left page: An aging tree trunk.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=