2023 מאי 133 קורות הגג אדריכלות ישראלית 29 | | | וכאן ראוי להדגיש שקפיצת הדרך המשמעותית ביותר בתולדות האדריכלות הייתה המצאת - שיטת בנייה שטרפה 18- הבטון המזוין במאה ה את הקלפים, תוך טשטוש הזהות המקומית שאמורה לשקף את זמינות חומרי הבנייה ואת טכנולוגיית הייצור שהועברה מדור לדור. הסיבה העיקרית לכך נבעה (ועדיין נובעת) מהעובדה שקורת הבטון שמתבססת על שילוב סינרגי בין הברזל המתנגד למתיחה, והבטון המתנגד ללחיצה מקטינה במידה רבה את התלות בחוזק החומר, בעוביו, ובגאומטריה שלו, תוך ייתור כמעט מוחלט של התלות בשיטות המסורתיות, כגון קשתות, כיפות, קמרונות וגגות משופעים, שהמשמעות האדריכלית שלהם הופכת להיות בעיקר אסתטית. עד אז , כל שיטות הבנייה המוכרות היו מבוססות על שימוש חכם בגאומטריה קונסטרוקטיבית המבוססת (בדומה לגשרים) על חיסכון בחומר לצורך הפחתת המשקל, תוך התאמה לסביבה, למזג האוויר ולתרבות הבנייה המקומית שהועברה מדור לדור בתהליך אבולוציוני מתון. בעניין זה ראוי לציין, שבניגוד מוחלט לתבונה הקונסטרוקטיבית המוטמעת בשיטה המבוססת על צמצום הצורך בקורות תמך באמצעות גאומטריה מאוזנת, רבים מאלה שעוסקים בבנייתם (ובכלל זה גם לא מעט מהנדסי קונסטרוקציה) אינם מבינים את הפואנטה, כאשר הם מוסיפים (ליתר ביטחון) קורות בטון, שלכאורה אמורות לתמוך באגדים, אך בפועל מעמיסות משקל מיותר על המבנה. ולא פחות תמוה מכך, בשנים האחרונות, עם ההשתלטות הפקידותית על תכנון המבנה, מה שמתווה את צורת המבנה הוא תקנוני התב״ע המיושנים, הנתמכים באופן תמוה על ידי ההנחיות המרחביות שנועדו מעצם טיבן להשלים חסכים עדכניים, המצטטות באופן עיוור ובלתי מקצועי משפטי מפתח בלתי רלוונטיים (ולעיתים מטופשים), המובילים בהם קשורים לדבקות הבלתי מוסברת בגגות הרעפים שהומצאו לפני אלפי שנים, המבוטאים לעיתים קרובות במילות ציווי ארמיות. ראוי לציין, שבניגוד לגג רעפי החרס הלטיני המאפשרים שיפוע מתון יחסית, גגות הרעפים הצפון אירופאיים התבססו בעיקר על רעפונים (שינגלס), שמתאימים במיוחד לשיפועים חדים המונעים הערמת שלג וחדירת לחות נימית (קפילרית), המטפסת כלפי מעלה באופן אוסמוטי, בניגוד לכוח הכבידה. כל זה כאשר המהפכה התעשייתית הפכה את רעפי החומר שהיו העשויים ביד, לתוצר המוני וזול יחסית - הבולטים בהם רעפי מרסיי, רעפים קפריסאיים, רעפי מוצא הישראליים ואפילו רעפי בטון (של אקרשטיין) שהוזילו במידה רבה את מחירם. אכן, וריאנטים שונים של גגות רעפים מתועדים כבר אלפי שנה בכל רחבי העולם, ומן הסתם, היו נפוצים גם כאן, עד הכיבוש הערבי שהביא איתו במאה השביעית את הכיפות, הקימרונות והקשתות. השימוש המחודש בגגות רעפים שב לארץ עם מסעי הצלב שייבאו מאירופה את הגגות המשופעים, בעיקר על ידי ״המתנחלים״ הטמפלרים שהגיעו , שהתאימו את 19- לארץ מגרמניה בסוף המאה ה גגות הרעפים לתנאי האקלים המקומיים. ביצירת יישובים בעלי אופי כפרי, הבולטים בהם המושבות שרונה, וילהלמה, ולדהיים (חצור הגלילית), והמושבות הגרמניות בירושלים, זכרון יעקב וחיפה. מעניין לציין שלמרות הטינה המובנת כלפי המתיישבים הגרמנים שהחמירה עם עליית הנאציזם, היישובים האלה השפיעו רבות על תפיסת גגות הרעפים כדוגמה ליישוב כפרי,
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=