Profile of the Season - Team Architects אדריכלות ישראלית Architecture of Israel #133 August 2023 | | 42 צביקה תמרי - סטודיו תים - בא הביתה פרופיל העונה אלי לפלר בגיינסוויל, פלורידה – מאמין שתפקידה של UF צביקה תמרי – בוגר "בצלאל" ואוניברסיטת האדריכלות הוא לקרוא תיגר על מוסכמות, אמונות, תפיסות מקובעות, ובעיקר דעות קדומות. נקודת המוצא בעבודת סטודיו תים שבבעלותו מתמקדת בהתאם לכך, בשני משפטי מפתח: הראשון – אנחנו לא מאפשרים למגבלות אובייקטיביות להכתיב לנו את טיב הפרויקט. השני – אנחנו מתייחסים לכל פרויקט כאילו הוא המשימה הראשונה שלנו. התפיסה הנאיבית כלשהו מילאה תפקיד מרכזי בהשלמת פרויקטים חשובים שבהם חוויית האדריכלות ניצבת במרכז. הבולטים ביניהם: מבני חינוך ומורשת, מוזיאונים, מרכזי חוויה משפחתיים, והסבת "שלדים" ישנים במרחב העירוני. The Comfyland( סטודיו תים זכה בשני פרסים בינלאומיים על תכנון "חוויית קומפי" 2008 בשנת ), אשר 1-5( ), העולמית – מתחם בילוי חינוכי ניתן לפירוק והרכבה מחדש לגיל הרך Experience סטודיו תים זכה ב"אות האדריכלות" 2019 העולמית באורלנדו. בשנת IAAPA הוצג בתערוכת של התאחדות האדריכלים בקטגוריית מבנה ציבור, על תכנון "קמפוס הביתה" בעמק המעיינות, כאבטיפוס המיועד לצעירים המגיעים מרחבי העולם כדי לשרת בצה״ל. למה אתה מתכוון כשאתה מדבר על כך שאתם לא מאפשרים למגבלות אובייקטיביות להכתיב את הפרויקט... יש לך פרוטקציה במסדרונות הבירוקרטיה שמכלה כיום כל חלקה טובה? הרי מקצוע האדריכלות גדוש כיום עד אפס מקום במגבלות תכנוניות, החל מהתב"עות האנכרוניסטיות, המשך באינספור תקנות ותקנים, וכלה בהנחיות המרחביות שאינן מאפשרות לאדריכל כל חופש ביטוי? הרעיון מתבטא בכך שלפני שאנחנו מטפלים במגבלות האובייקטיביות, אנחנו מנסים לתכנן קודם כל את מה שנראה לנו (סובייקטיבית) הכי נכון לפרויקט, ורק לאחר מכן אנו מעמתים את התוצאה עם המגבלות האובייקטיביות. זה יוצר סוג של דיאלוג ענייני עם הרשויות, בעיקר על הפרשנות של חוקים, תקנות וחוק התכנון והבנייה, שאם היית שואל אותי, הוא כל כך בעייתי ומעוות, עד שאין טעם "לתקן אותו", וחייבים לכתוב אותו מחדש מתחילתו ועד סופו. הזכרת קודם את שאלת ההתייחסות ל׳שלדים ישנים במרחב העירוני'. כיצד אתה מתייחס אליהם, הרי שנינו יודעים שרק בזכותם יש למרחב הציבורי זהות מקומית! ״השלדים״ האלה בולטים במיוחד על רקע בנייני הקופסאות החזרתיות שמאפיינים את המרחב העירוני, והם שגורמים לו בעצם לאבד את זהותו הייחודית. אני משתדל להפיח בהם חיים חדשים ולהעניק להם משמעות חדשה שמאריכה את חייהם ומעניקה למרחב העירוני ערך מוסף. ״דוגמה טובה (אם יורשה לי), ניתן לראות בפרויקט ברמת גן שנבנה במקורו סביב בניין ״בינלאומי״ לשימור. בשל תוספות לא רלוונטיות שנבנו במשך השנים, עיוותו את הצורה המקורית ולא ניתן כיום כמעט לזהות את המבנה. מטרת התכנון שלנו הייתה להשיב את הבניין לחיים תוך יצירת מתח מעניין בינו לבין התוספת. ) בתוך בית Hub במקרה אחר תכננו מרכז פעילויות לצעירים ( נטוש בתל אביב, שבו התגורר בעבר סופר פולני. שני הפרויקטים האלה בעלי ערך היסטורי; כאשר הם ריקים ומוזנחים הם לא תורמים למרחב הציבורי דבר, אבל כאשר יוצקים לתוכם תוכן וחוויית מרחב חדשים הם קורנים בלהט ההיסטורי שלהם, יוצרים שיח מחודש עם הסביבה. אותי אישית זה ממש מרגש. אפרופו התרגשות, מה הסיבה שפרויקטים רבים שלך מבטאים דרמטיות מודגשת... התמחית בעיצוב תערוכות? הסיבה לכך היא שאני לא רואה את עצמי רק כאדריכל, אלא גם כ'סטורי-טלר'. כל הפרויקטים שלנו מתחילים בסיפור. אני כותב לעצמי את הנרטיב שמאחורי כל פרויקט, ורק אז אני יוצר את הסקיצה הראשונה. אני מניח שחלק מהגישה הזו טמון בעובדה שהתמחיתי בתחילת דרכי בתכנון מוזיאונים ומרכזי תוכן וחוויה אצל אורי אברמסון – אחד הגדולים בתחום, הרבה לפני שפתחתי משרד עצמאי. איך היית מגדיר את עצמך בפשטות אופיינית, לפייסבוק למשל? אני לא מעורה מדי במדיה החברתית. אין לי פשוט זמן להשקיע בזה. אבל אם הייתי צריך להגדיר את עצמי במשפט אחד, הייתי אומר: מאוהב במקצוע ושונא את הרישוי ה(לא) זמין, ממציא את הרעיונות הכי טובים תוך כדי ריצת ערב, אצבעות הידיים רועדות לי מהתרגשות כשאני נכנס לחנות ספרים, וסבור שקונצרט משובח בכנסייה גותית הוא ההוכחה שתכנון טוב יכול להתבצע גם בלי יועצים. כיצד אתה מיישב קונפליקטים בין הרצוי למצוי? הרי לא את כל מה שאתה חולם ניתן לבצע. כל עשייה אדריכלית מבוססת לתפיסתי על יישוב מתמשך של קונפליקטים: עימותים עם נתוני הסביבה, דרישות המזמין, חוקים ותקנות מקובעות ודעות של אינספור יועצים. האדריכל המודרני הוא בעצם בורר, מגשר, פסיכולוג ומנטור – עבור בעלי הנכס,
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=