Fake News vs News אדריכלות ישראלית Architecture of Israel #136 February 2024 | | 56 בעצם מה שמעניק לאדריכלות את ייחודה כמדיה רב-ממדית, בניגוד לכל הארטיפקטים האחרים המבטאים (במקרה הטוב) שני-ממדיים, ובמקרה הטוב יותר - חיבור כפול בין מבעים דו-ממדיים, דוגמת סרטים, קליפים ואמצעי המחשה אורקוליים. במצב שכזה, הפקדת התכנון האדריכלי בידי ״מכונות לייצור תוכניות״ - המבוססות על הסקת מסקנות ממספר מועט של פרמטרים שמחולצים מאירועים קודמים. בכך, היא מנטרלת למעשה את הערך הסינרגי של האדריכלות המבוסס, על רגשות, מחשבות, ותחושות, תוך ביטול תפקידה העיקרי של האדריכלות כאמנות יוצרת שנועדה לייצר או להכיל אירועים ומצבים עתידיים, מתוכננים או (עדיף) אקראיים, כמו שרק הטבע יודע. הדוגמה המוחשית ביותר לחיקוי תהליכי הטבע מצויה מן הסתם בזרם האורגני, שהובל במהלך המחצית הראשונה של המאה הקודמת על ידי פרנק לויד-רייט, שהשווה את האדריכלות ליצור חי הנתון לתהליך מתמיד של אבולוציה. למרות שבתהליך שכזה מרבית הפרטים מבטאים צורך קיומי בתנאי סביבה מסוימים, (בדרך כלל, סמויים מן העין), קיים בהם חלק לא מבוטל של שלבי התפתחות קודמים שאפשרו את הישרדותם בתנאים אחרים. חלקם של הפרטים ששרדו עלול להפוך במהלך הזמן ל׳סרחי עודף׳ קישוטיים, דוגמת הטריגליפים בגמלוני המקדשים היוונים. מיותר לציין שכאשר פרטים שכאלה חסרים, הם עלולים לשבש דווקא את הפעילות הסמויה מן העין, זאת המעניקה לאורגניזם את ייחודיותו. והדוגמה הבולטת ביותר היא זנב הטווס ששימש בתקופה קודמת להגדיל את נפח הטווס, כדי להרתיע בעלי חיים אחרים, מנוצל כיום על ידי הזכר להרשמת הנקבה כחלק מתהליך החיזור, שבלעדיו אין לשום בעל חיים המשך קיומי, ותעיד על כך מצוות ׳פרו ורבו׳ המקודשת ביהדות. על רקע זה ראוי להדגיש את עקרון ה״רבולוציה״ (התחלפות) המאפיין כל שלב בתהליך האבולוציה, כאשר כל סגנון מתגבש כריאקציה לסגנון קודם. ההתחלפות הזאת שוללת למעשה את לגיטימיות הנראות של מצבים קודמים לצורך תכנון הנראות של מצבים עתידיים. והדוגמה המוחשית ביותר היא המעבר החד מהתקופה המודרניסטית, שבה הפונקציה תפסה מקום מרכזי, כאשר החזות הוויזואלית היוותה ,)form follows function (לכאורה) סרח עודף ( הסגנון הפוסט-מודרני שבא (אחריו) כריאקציה ל״יובש״ הרגשי שאפיין את קודמו, הפך את הקערה על פיה, באמצעות פרטים פסאודוהיסטוריים חסרי משמעות פונקציונלית בעליל, בדמות עמודים שאינם מתחילים בקרקע, גמלונים שאינם נושאים שום גג, ומעטפות ויזואליות שמנותקות באופן הצהרתי מן המבנה; פרטים מעוררי מחשבה, המתבססים על מעורבות המשתמש בחוויית המבנה, ומכינים במקביל את המבנה להכלת עתידית של מצבים אקראיים. אחד הציטוטים ״ההולכים טוב״ בהקשר זה מיוחס דווקא לאדריכל המינימליסטי מיס ון דר רוהה "אלוהים מצוי בפרטים". הרעיון שמאחורי החוכמה האדריכלית של האדריכל הגרמני במוצאו, הוא שהבנת העיקרון שמאחורי הפרטים חשובה הרבה יותר מאשר ניתוח צורתם הוויזואלית. חוכמת החיים הזאת נתמכת הן על ידי עקרונות האמונה ההינדית, לפיה קיימות שתי התגלמויות אלוהיות הפועלות במקביל (בהתאם לאמונה היהודית המדגישה את אחדות האל, תוך שהיא מקנה לו מילות יחס בלשון רבים) האחת מושווית לאופק הנשאף שלעולם אינו ניתן להשגה, והשנייה ארצית יותר, כאשר היא קיימת בכל פרט ביקום. כאמור, לשתיהן אין כל דמות ויזואלית, וההתקרבות אליהן (או אליו במקרה של אל יחיד) מתאפשרת רק באמצעות הכוונה. והדבר מקבל מן הסתם חיזוק גם בקבלה היהודית ככתוב בספר דניאל ב כב: הּוא גָּלֵא עַמִּיקָתָא ּומְסַתְּרָתָא יָדַע מָה בַח ֲׁשֹוכָא ּונְהֹורָא עִמֵּּה שְׁרֵא, שמשמעותו בעברית פשוטה: אלוהים ניתן לגילוי גם עמוק בפרטים הקטנים שבהם מסתתרת רוחו... ובניסוח פילוסופי יותר, אלוהים הוא החיפוש המתמיד אחר המימוש, בין אם מדובר ב"אני" או בכל דבר שהוא יוצר, וזה הרי העיקרון החשוב ביותר באדריכלות. ואכן, הדוגמה המוחשית לאלוהות הקיימת בפרטים היא ה׳פרופורציה האלוהית׳, המכונה באדריכלות (בעיקר) ׳יחס הזהב׳, מה שמכתיב עובדתית את אדריכלות המקדשים, שעד היום לא
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=