Editorial Architecture of Israel #137 | May 2024 | אדריכלות ישראלית 2 יש לי ג׳וק שמשחק איתי במחבואים כבר שבועיים. בכל פעם שאני הולך לנשנש משהו, הוא מתענג על הפירורים מתחת לשולחן. אם אני מגיח בחושך, הוא מסתכל עליי בהפתעה ושואל ״מה אתה עושה כאן בשעה כזאת?״ אני מסתכל עליו תוך כדי תהייה אם לדרוך עליו או לתת לו עוד צ׳אנס, והוא נכנס בנונשלנטיות אל מחבואו הבטוח אל מתחת למקרר. יום אחד המקרר שלי התחיל לצפצף ׳הצילו׳ כאילו שהשארתי את הדלת פתוחה. אני סוגר שוב, והוא מצפצף. לאחר שווידאתי שלוש פעמים שהוא טועה, החלטתי לשלוף את המקרר מהנישה שלו, והדבר הראשון שראיתי בין ערמות הפירורים הייתה דמותו המופתעת של ה״אדון״ - תיקן גרמני מצוי עם אבולוציה ארוכת שנים כמו של האדם שאיתו הוא חי בסימביוזה בלתי מובנת, יצור מושלם הבנוי כמו כל יצורי הטבע לתלפיות, עם ארבעה משושים מלפנים, שש רגליים משוננות כמו קרסים מעלות, כנפיים של מלאך, , שני איברי מין מאחור וכנראה יותר שכל 360 (לפחות) עיניים שמסתובבות מאשר למדביר תיקנים ממולח. לאחר שתי שניות של מחשבה דו-כיוונית ״מה עכשיו?״ הייתי בטוח שאני שומע אותו שואל בהתחכמות של פוליטיקאי: ״רוצה לדעת מניין הביטוי ״נכנס לו ג׳וק לראש?״ לא חיכיתי לתשובה כמובן, ולאחר שהוא הסתובב בזילזול אופייני לסינוואר, החלטתי לעשות עליו גוגל בנייד שממנו אני לא נפרד , והדבר הראשון שהעליתי היה תקציר של הספר המרתק 24/7 והמעורר מחשבה ״המקק שנכנס לו ג'וק לראש״ שנכתב על ידי סופרת סיפורי הילדים דבורה עומר - והנה 1998 בשנת מה שהיה כתוב בתקציר שמאחור, לא נגעתי! וק לראש ורצה להפוך ´ ״האם פגשתם פעם מקק שנכנס לו ג לענק? כאן בסיפור תפגשו אחד כזה, ותקראו על ההרפתקאות, המעללים והמזימות שלו ועל מה שקרה כשהוא התמנה לשר ההתנהגות בממלכת בעלי החיים הנמוכים; על התוכניות שלו לתפוס את השלטון, ועל החנפנים האומללים שבהם הוא התעלל״. אין מקריות בחיים אמרתי לעצמי, וכך כשהראש שלי עדיין בג׳וק האישי שלי, גיליתי שהסיבה הפשוטה לצפצוף הטורדני היא נזילה בפילטר שמאחורי המקרר. וכדי לעזור לקוראים להבין שהסיפור הזה, כמו כל סיפורי הילדים בעולם הוא בעצם אלגוריה על אירועים אמיתיים בחיי המבוגרים (כמו רובינזון קרוזו, גוליבר וכיפה אדומה), נאמר שם (וגם כאן) שמדובר בעצם במה שקורה לאנשים קטנים השואפים להיות גדולים, חזקים וחשובים מכולם. לאחר כמה דקות של הכחשה, למען האובייקטיביות הטבועה בי (סובייקטיבית) מלידה, חשבתי על בן גוריון, שבגלל הג׳וק שלו יש לנו מדינה, על הבן של הגביר שבגלל הג׳וק שלו עוד שנייה לא תהיה לנו מדינה, ועל זה שתלוי בג׳וק שלו על חבל דק, שאו טו טו ייקרע. סבתא שלי אמרה לי שאם אני רוצה שיזכרו את הפואנטה של מה שאני כותב, אני צריך לסיים במשהו מעורר דאגה: אז הנה שלושה, סבתא: מקרר מצפצף, אנשים שמתנהגים כמו מקרר מצפצף ומדינה שלמה שתלויה בהם. אדריכל ד״ר עמי רן דברים מעוררי דאגה דבר העורך Reflection on Franz Kafka's Metamorphosis by Berberacious
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=