65 | | 2024 מאי 137 הבזיליקה של הקדושים אמברוג'יו וקרלו, רומא אדריכלות ישראלית | כנסיות ברמת חשיבות 1500- ברומא ישנן כיום כ כזו או אחרת. מה שמעניק לכנסיית סן קרלו חשיבות מיוחדת הוא אירגון המרחב הפנימי המיוחד שלה. באתר של הכנסייה ניצבו בעבר שתי כנסיות קודמות – האחת הוקדשה במאה העשירית לקדוש 15- ניקולא דל טופו; השניה נבנתה במאה ה כאשר האפיפיור רצה להודות לתושבי מילאנו על השתתפותם במימון בניית הבזיליקה של פאולוס הקדוש בוותיקן, ואיפשר להם להרוס את הכנסייה מהמאה העשירית כדי לבנות במקומה כנסייה חדשה. הכנסייה שנבנתה במקומה, הוקדשה לאמברוג'יו (אמברוז), מי שהיה הבישוף של מילאנו במאה הרביעית והגן על הכנסייה הקתולית מפני האריאנים - אותם כופרים שהאמינו שישוע נברא על ידי אלוהים, ועל כן הוא נחות ממנו בחשיבותו. מעבר להיותו בישוף קתולי, אמברוג'יו היה גם משורר, מדינאי, סופר ומלחין. האגדה מספרת שכשהיה תינוק התיישבה על פניו להקת דבורים, ואחרי שהות קצרה התעופפה משם והותירה על שפתיו טיפת דבש. מאז, אמברוג'יו נחשב לקדוש המגן של חקלאי מילאנו מגדלי הדבורים. הכנסייה נבנתה כמתוכנן, ובמשך כמאה וחמישים שנים שירתה נאמנה את הלומברדים (תושבי חבל הארץ שבירתו היא מילאנו) שחיו ברומא. שוב התעוררה אופוזיציה לכנסייה 16- במאה ה הקתולית, והפעם היו אלה הרפורמיסטים הפרוטסטנטים שהתארגנו בגרמניה בהנהגתו של מרטין לותר. מי שהוביל את המחנה הקתולי מבחינה דתית ומעשית במלחמה נגד ה"כפירה" החדשה היה שוב הבישוף של מילאנו, קרלו בורומיאו. אחד מ״כלי הנשק״ שבורומיאו השתמש בהם היה ניסוח העקרונות החדשים של הכנסייה הקתולית, וביניהם העקרונות של "האמנות הקתולית הראויה": זו, לטעמו של הבישוף, צריכה להיות מובנת לכל, ולהלהיב את ההמונים הקתוליים באמונתם. לזרם האמנות החדש שנוצר קראו "בארוק", ואחד ממייצגיו הבולטים היה הצייר מיכלאנג'לו מריסי, המוכר יותר כקרוואג'יו. הצייר, טוסקני שעבר לרומא, פרא אדם שנהג להשתכר ולהיות מעורב בקטטות בין ציור של יצירת מופת אחת לאחרת. באחת הקטטות קרוואג'יו הרג סרסור מכנופיה יריבה, נשפט למוות וברח מרומא. אלא שקרוואג'יו לא היה לבדו באותה תגרה, ולצידו השתתף לומברדי בשם אונוריו לונגי - דמות מפתח בסיפור הזה על הכנסייה בוויה דל קורסו. לונגי נתפס, נשפט ונגזר עליו לעזוב את רומא ולא לשוב אליה לעולם. קרלו בורומיאו, הבישוף של מילאנו, אביר המלחמה ברפורמיסטים שנסח כאמור את עקרונות הבארוק, הוכרז כקדוש 1610- וכבר ב 1584- הלך לעולמו ב סן קרלו. באותה שנה העניק האפיפיור חנינה לקרוואג'יו בהשתדלותו של בן דודו של האפיפיור, אספן אמנות נלהב בשם סקיפיונה בורגזה. קרוואג'יו עזב את נאפולי, שם שהה באותה עת ושם פעמיו לרומא, אך בדרך – איך לא – השתתף בקטטה נוספת ונהרג. מי שנהנה יותר מהחנינה האפיפיורית היה אותו אונוריו לונגי, חברו של קרוואג'יו. הוא, שהוגלה למילאנו, הורשה לשוב לרומא והביא איתו את המוניטין שצבר בינתיים כאדריכל. משימתו הראשונה (והיחידה) ברומא היתה לתכנן מחדש את הכנסייה בוויה דל קורסו, זו שהוקדשה בזמנו לקדוש אמברוג'יו, ועכשיו היא תוקדש לשני הקדושים המילאנזים – אמברוג'יו וקרלו. לונגי החליט לעצב אותה עם אמבולטוריום, שהוא כאמור האולם הפנימי המקיף את המזבח הראשי. כדי להבין את המשמעות הסוציו מרחבית של This page: The Sacrifice of Isaac by Caravaggio - a powerful realistic biblical scene aiming to anchor the New Testament in the historic sequence of the Bible Right page: Via Del Corso, Rome, 1743
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=