Basilica of Santi Ambrogio e Carlo al Corso, Rome אדריכלות ישראלית Architecture of Israel #137 May 2024 | 68 | הפתרון המימוני נמצא באמצעות מכירת הזכות להתפלל בקאפלות הפרטיות למשפחות עשירות שמימשו באמצעותן את ייחוסן החברתי. על רקע זה, בכנסייה של הקדושים הלומבארדיים, סיפוני הצד מהווים למעשה חללי תווך שגורמים להרחקה סינטקטית של הקאפלות הצדדיות, שמגיעות לשיא ההרחקה המרחבית באמצעות העיקול של חלל האמבולטוריום המרחיק מעיני הקהל את מיקום ליבו של הקדוש מאחורי קיר האפסיס. התמרון המרחבי הזה היה מבריק, אלא בשלב הזה התרחשה תפנית נוספת בסיפור בניית הכנסייה, כאשר אונוריו לונגי הלך לעולמו, בעוד החזית הראשית עדיין לא עוצבה, ועיצוב הפנים על קישוטיו המפוארים טרם הושלם. בנו של אונוריו - מרטינו לונגי, ניסה להמשיך את הבנייה כמיטב יכולתו. אבל בשלב מסוים הוא פוטר, ולנעליו הוכנס פייטרו איש קורטונה, אחד מארבעת המאסטרים של האדריכלות הבארוקית ברומא (האחרים הם ברניני, בורומיני ורינאלדו). האדריכל החדש והמהולל הכתיר את הבניין בכיפה ענקית בעלת נוכחות אדירה בקו הרקיע של רומא, אבל גם הוא הלך לעולמו. בשלב הזה, כאשר התקציב שנותר אזל, נדרשו פתרונות יצירתיים. במקום חיפוי הקירות בשיש מהודר כמקובל במתקופת הבארוק, הקירות נצבעו בצבע כחיקוי לשני סוגי שיש - האחד בפסים אפורים ולבנים והשני בוורוד עם נימים חומים. השילוב המיוחד הזה מעניק לבזיליקה הענקית אופי קליל, כל זמן שלא בוחנים את העבודה מקרוב. את הפרסקאות על התקרה ובאפסיס צייר ג'יאקומו בראנדי, אחד מהטובים והפוריים מבין ציירי הפרסקאות ברומא הבארוקית. ג'יאקומו הנציח את אמברוג'יו וקרלו על הקיר הקעור של האפסיס, את קרלו (לבדו) עולה לשמיים על תקרת האפסיס, ואת מרד המלאכים על קמרון הסיפון המרכזי. חזית הכנסייה, לעומת זאת הייתה פחות מוצלחת, היות שהחשמן שניהל את בניית הכנסייה הפקיד את העיצוב בידי שני נזירים חסרי נסיון (מניקוצ'י ודה קאנה-פינה), שעיצבו חזית ״עצבנית״ ונטולת חן שאינה ראויה לכנסיה המרשימה. , שבעים ושלוש שנים לאחר 1685 רק בשנת שהחלה, הסתיימה בנייתה של הבזיליקה של הקדושים אמברוג'יו וקרלו, בוויה דל קורסו. אלא שכאן התרחשה עוד תפנית מפתיעה. מאחורי הכנסייה ממוקם המאוזולאום של אוגוסטוס - הקיסר הראשון של רומא, שהכין לעצמו מבנה קבורה עגול ומרהיב ליד הנהר. מוסוליני - הדוצ'ה של איטליה, חמד את המקום ושאף שגם אותו יקברו שם, ממש באותו מאוזולאום. אלא שעל הקבר נבנה אולם קונצרטים. הפתרון של הדוצ'ה במקרה הזה היה פשוט - הוא הרס את האולם שנבנה על המאוזולאום ולאחריו את השכונה כולה, הכשיר שם כיכר גדולה (כיכר הקיסר אוגוסטוס) ובנה מבנים חדשים ויפים סביבה. באותה הזדמנות הוא גם הרס את כל התוספות שנבנו סביב הכנסייה של סן קרלו ועיצב מחדש, למעלה: האולם הראשי בכנסיית אמברוג׳יו וקרלו בעמוד השמאלי: פסלו של קרלו הקדוש מאחורי קיר האמבולטוריום, הפונה לחצר האחורית שגובלת במבני הציבור שנבנו מאוחר יותר ע״י מוסוליני
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=