75 הצבע כמרכיב פונקציונלי בחוויית המבנה 2024 אוגוסט 138 אדריכלות ישראלית | | | ההדגשה שהתפישה הזאת אינה מתייחסת לצבע מסוים, אלא לקומפוזיציה המורכבת ממספר צבעים, נדונה על ידי אבות אסכולת הגשטאלט - הפסיכולוגים הגרמנים מקס ורטהיימר וקורט קופקא וולפגנג קוהלר, שהתמקדו בתהליכים קוגנטיביים הפועלים במקביל באמצעות מספר מסלול חישה מקבילים: המערכת הוונטרלית האחראית על זיהוי גבולות הצורה; המערכת המגנוסולרית האחראית על אפקט ההצללה היוצרת את ממד העומק; והמערכת הדורסלית האחראית על מיצוב האובייקט במרחב. על פי תיאוריית ה"גשטאלט" המתמקדת בשאלת הפער בין מה שאנחנו רואים לבין מה שאנחנו תופסים, סגירת פערים היא אחד האמצעים המהותיים ביותר ליצירת המשכיות מרחבית. והדוגמה הידועה של העין המרצדת בין ה'אגרטל' (לבין שני פרצופים הכולאים אותו לכאורה ביניהם), ממחישה זאת היטב. כלומר, בין אם מדובר במציאות ממשית או במציאות מוחית, ובניגוד מוחלט למחשבה הסטרוקטורליסטית הטוענת שלכל התופעות בעולם יש מבנה אחיד, טענת הגשטאלט היא שהמוח יוצר לעצמו מציאות אישית הנבנית מזיכרונות, חוויות, דעות ופרשנויות, ומכאן ניתן לגזור את חשיבות ההשפעה הפסיכולוגית שיש לתהליך דימויי המבוסס על יחס בין צבעים שונים. סגירת פערים נוצרת למשל, כאשר אנחנו מניחים שעוצמת האור פוחתת או גדלה בהתאם לזווית הפרטים, או כאשר חלקים בהירים של המבנה קרובים יותר מאלה המוסתרים על ידי האור. וכך, היות שזיהוי היחסים המתקיימים בין אובייקטים במרחב מתרחש במוח באופן אוטומטי, כל מעורבות מחשבתית מעכבת את התהליך, ולפיכך, ככל שהנרטיב מורכב יותר, תהליך הפרשנות המוחית מתארך ועימו גם עוצמת המעורבות של המתבונן בתמונה. דימוי אוטומטי שכזה מתרחש, למשל, כאשר אנחנו מייצרים במוח תמונה תלת-מימדית תוך התבוננות בצילום דו-ממדי; כאשר אנחנו מזהים את גודלו של אובייקט תוך תנועה, בין אם הוא קרוב או רחוק; או כאשר אנחנו מזהים בניין לבן כ'לבן', גם בחושך או כאשר צבעו משתנה בהתאם לעוצמת האור. שאלת "התעוררות הקשב" או "הדלקת הזרקור" לצורך קבלת תשומת לב מיוחדת, באה לידי ביטוי בכללי עיצוב בסיסיים כגון הנגדה, הגזמה או קומפוזיציה מאוזנת של מספר צבעים היוצרת שקט ויזואלי. ואכן, קוגנטיביסטים (כמו למשל אן טריזמן), מזהים בתהליך עיבוד הייצוג הוויזואלי של המרחב שני שלבים: בשלב הראשון מתבצע זיהוי כללי בלבד של האובייקט, ורק בשלב השני מתרחש תהליך עמוק יותר של ניתוח מאפייניו. וכדי שהדברים לא ייתפסו כפשוטים מדי, תורת הצבעים המבוססת בעצם על תגובת העין לספקטרום האור המוחזר מאובייקטים וחומרים, מעוררת בעצמה דילמה קוגניטיבית לא פשוטה. למרות ההסבר המדעי הפשוט, המוח האנושי מתקשה לקבל את העובדה שפיגמנט - חומר בעל תכונות סביבתיות מוחשיות כל כך - אינו אלא אטום בעל מבנה צורני הגורם, בסך הכול, לבליעה בררנית של קרני האור. רוב הפיגמנטים מורכבים משרשרת אטומי פחמן הקשורים זה לזה בקשר כימי על בסיס שיתוף אלקטרוני (קוולנטי). היות שבתהליך הוויזואליזציה הזה מתבצעת כל הזמן המרה של תמונה דו-ממדית למציאות מוחית תלת-ממדית, הפרדוקס הזה יוצר גם מתח מוגבר בין גבולות הצורה והצבעים המגדירים אותה. אם נזכור שעומק מוגדר באמצעות שינוי בגוון, הרי שהמוח האנושי נאלץ לעבוד שעות נוספות בסגירת פערים. תהליך המעורבות האישית במבעים צבעוניים כמו בכל יצירה אחרת, מורכב בדרך כלל משלושה שלבים עיקריים שבהם תשומת הלב מעצימה את האפקט: השלב הראשון הוא שלב הגילוי המלווה בתגובה אינסטנקטיבית בלתי מבוקרת, שמתבטאת בסוג מסוים של הפתעה, בעיקר כאשר האירוע הוויזואלי יוצא דופן, למשל חדר הצבוע כולו בצבע אחד, או לחלופין, פריט המקבל הדגשה באמצעות צבע, על רקע ניטרלי; השלב השני הוא תהליך ההתרגלות המלווה בדרך כלל במעורבות ביקורתית, כאשר המתבונן מנסה לפענח את הרציונל שמאחורי המבע הצבעוני; השלב השלישי - שלב ההעצמה הנבנית, הנמשכת למעשה לאורך זמן, תוך חוויה חוזרת ונשנית של הקומפוזיציה הצבעונית. כל זאת כאשר התאמה מאוזנת בין מסלולי הדימוי יוצרת "קשב ויזואלי", והנגדה ביניהם יוצר "רעש ויזואלי". על רקע זה חשוב להבין את התנאים המקנים לפריט מסוים את צבעו המזוהה, כמו למשל, קירות אפורים המזוהים עם הבטון החשוף של שנות השישים והשבעים, ובהמשך, את כל מוצריו המודרניים, ביניהם הבטון האדריכלי שנועד להקנות למבנה מראה מעובד בקפידה. על רקע זה ראוי לציין את הצבע הלבן המחפה את מרבית המבנים בעולם המערבי, הודות לשימוש הנרחב בסיד כחומר בנייה בסיסי זול וזמין. תרמו לכך תכונותיו כחומר קוטל חרקים וטרמיטים המאיימים על מרכיבי העץ בבנייה הוורנקולרית, שהתפתחה שנים רבות לפני המצאת חומרי ההדברה המודרניים. היות שהגוון הבהיר מסנן את קרינת השמש הישירה - הוא משמש לחיפוי קירות וגגות באקלים חם, וכחומר ״נושם״ הוא מונע התעבות בסביבה לחה. כל אלה מיצבו את הלבן במהלך השנים כגוון שולט, כשהוא מהווה מצד אחד גורם מרכזי במערכות היחסים בין אור וצל באקלים הים תיכוני, או כרקע ניטרלי המאפשר לכל הגוונים האחרים לבלוט על רקעו, ולהדגיש את שונותם. דוגמה קלאסית של פיט מונדריאן תהליך וויזוי המבוסס על יחס מאוזן בין שלושת צבעי היסוד - אדום למטה: כחול וצהוב מניבה רוגע ויזואלי, ללא קשר מחייב לצורה Floret Arquitectur בית המרפסות, פורטו, פורטוגל בתכנון בעמוד הימני: בהיותו חומר בנייה בסיסי בעל תכונות אקלימיות מועילות, הסיד הקנה למרבית הבנייה בעולם המערבי גוון לבן
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=