63 / 96
2016
אוגוסט
106
אדריכלות ישראלית
|
דוראל-חוטמה-טיין אדריכלים
63
|
דן דוראלמתגורר ועובד כיום בפריז. בראיון אינטרנטי
התייחסנו במכוון לראיון שפורסם עם אביו צ׳רלי
שנים. צ׳רלי היה אז בשיא הקריירה
27
דוראל לפני
שלו, ובמהלך הראיון הוא אמר בין היתר, שההישג
הגדול ביותר שלו היה להוכיח לכל מי שלא קיבל
אותו לטכניון, שגם מי שגדל בדירה משותפת ביפו
עם עוד ארבע משפחות, יכול להצליח.
דן, כיצד השפיעה עליך העובדה שאבא שלך היה
בילדותך אדריכל מבוקש?
המשרד של אבי היה סמוך לביתנו ברחוב ויתקין
בתל אביב, והוא נהג לקחת אותי איתו לאתרי
הבנייה, שלו ושל החברים שלו, שרובם היו
אדריכלים. הילדים שלהם היו חברים שלי והם לקחו
אותי למשרדים שלהם. אני חושב שאני בר-מזל
שנחשפתי לכל שלבי התכנון והבנייה כבר כילד.
אבא שלי התלהב כל כך מהעבודה שלו, שהמסר
, הרבה לפני שידעתי שאהיה
7
שספגתי כבר בגיל
אדריכל, היה שאדריכלות טובה היא מקור לגאווה.
כשלמדתי אדריכלות בפוליטכניקום של מילאנו,
הייתי מגיע לארץ בחופשים כדי לעבוד במשרד, וזה
עזר לי לחבר בין תיאוריה למציאות.
שנים הוא
27
בראיון שקיימנו עם אביך לפני
אמר שאסתטיקה היא עבורו ערך מוחלט ועליון.
אסתטיקה זה משהו שמעסיק אותך?
לא במובן המקובל. בפוליטכניקום של מילאנו
ההדגש היה בעיקר על הקונטקסט, על משמעות
המקום ועל הטכנולוגיה שמאפשרת לספק צרכים
חברתיים ותרבותיים. בשנה האחרונה ללימודים
נסעתי במסגרת חילופי סטודנטים לגלאזגו ושם,
היות שבית הספר הוא חלק מהפקולטה לאמנות,
ההדגש היה יותר על אמנות, היסטוריה וגם
הפילוסופיה של האסתטיקה.
של אדריכלות ישראלית
4
על השער של גיליון
מתנוססת תמונה של אחד הבניינים הפיסוליים
של אביך. אני נזכר שהוא אמר שהוא מקפיד
לעצב בכל בניין פרטים דרמטיים כדי לאלץ את
המתבונן להגיב אליהם. זה מדבר אליך?
אני חושב שמה שמשותף לבניינים שלנו הוא
שהם שונים זה מזה. כל אחד הוא קומבינציה
חד-פעמית של מבע תרבותי במקום ובזמן. זאת
הסיבה שאהבתי כל כך את הלימודים ב״מקינטוש״
בגלאזגו. בניגוד לשמרנות האופיינית לאדריכלות
האנגלית עמוסת המורשת, במקינטוש דגלו
בחופש היצירה שמבוססת על כוחו של הקונספט.
זה מה שגרם לך להישאר באנגליה מספר שנים?
בתקופה ההיא לונדון הייתה מפוצצת בבנייה
חדשה, ואדריכלים צעירים יכלו לברור לעצמם
את מקום העבודה. התחלתי לעבוד במשרד של
ליד קמדן טאון, שקיבל
Chalk Farm
רון ארד ב-
אותי לאחר שיחה ידידותית קצרה, ואחר כך עבדתי
במשרד של מייקל הופקינס. כל אחד מהם התמקד
באספקט אחר של האדריכלות, והם השלימו לי את
ההתמחות המקצועית.
מה הייתה נקודת המפנה בקריירה שלך?
כשהגעתי לפריז בעקבות אהובתי הצרפתייה
ואשתי לעתיד, התקבלתי לעבודה אצל רנצו פיאנו.
לאחר שעבדתי על גורד השחקים ניו-יורק טיימס,
עברתי לתכנון הגג של בניין לינגוטו בפינקוטקה
- מוזיאון פרטי של
Pinacoteca Agnelli
אנג׳לי
ג׳יאני אנג׳לי (בעלי פיאט), שעליו תכננתי מסלול
מירוצים. אלו היו שלוש שנים מרתקותשבהן עבדתי
עם רנצו פיאנו מול ג׳ון אלקן - האחיין והיורש של
אנג׳לי. רק לאחר שסיימנו את הפרויקט הבנתי את
This page:
Estonian National Museum -
side view of bridge over frozen lake.
Dorell Ghotmeh Tane / Architects (DGT)
.
Photo:
Takuji Shimmura.
Right page, top:
Tsuyoshi Tane, Dan Dorell,
and Lina Ghotmeh on building site.
Photo:
Manabu Matsunaga.
Right page, middle:
Private house in Herzliya
by architect Charles Dorell illustrating the cover
of issue AI#4 in 1989.
חשיבותו, כאשר לפתיחה הגיעו שועי עולם, ביניהם
גם הנרי קיסינג׳ר.
כאשר התקבלתי לעבודה
2003-
השלב הבא היה ב
במשרד של ז׳אן נובל. זה היה בעצם השלב המהותי
בקריירה האדריכלית שלי. זמן קצר לאחר שליוויתי
אותו לקבל בכנסת את פרס וולף, עבדתי במשרד
עם אדריכלית לבנונית ואדריכל יפני על פרויקט של
נובל בשיתוף עם נורמן פוסטר.
השותפות בין שני הארכי-סטארים לא צלחה
והפרויקט מעולם לא נבנה, אבל אז החלטנו להגיש
הצעה משותפת לתחרות לתכנון המוזיאון הלאומי
באסטוניה... וזכינו. אולם, היות שמבין שלושתנו
הייתי האדריכל הרשוי היחיד באירופה, התחרות
מ״ר
30,00
נרשמה על שמי. הפרויקט בהיקף של
מיליון יורו איפשר לנו להקים משרד
84
ובעלות של
עצמאי בפריז, בהנחה ששם נוכל למצות את
היכולות של כל אחד מאיתנו.
אבא שלך אמר בזמנו שהוא מנהל עם הקליינטים
שלו דו-שיח סוציו-אמוציונלי. ״אני מאפשר להם
להביע את רצונם, אבל אחר כך עושה עם זה מה
שאני מבין״. איך אצלך?
תהליך היצירה אצלנו מתבטא בדיאלוג מתמשך
עם כל מי שמעורב בפרויקט, החל מהשותפים
במשרד וכלה בקליינט או בכל מי שעתיד לחוות
אותו בעתיד. החקירה המוקדמתמתמקדת בהבנת
זהות המשתמשים, תרבותם והרקע ההיסטורי
שלהם, בין אם מדובר במדינה כמו אסטוניה, או
בקליינט פרטי כמו חברת רנו בצרפת. בפיתוח
הקונספט של המוזיאון באסטוניה התבססנו על
חקירה היסטורית של המקום, אבל בסופו של דבר
התוצאה ביטאה את האינטרפרטציה האישית
שלנו, ואני מתכוון בעיקר לשלושת השותפים.