8 / 96
Constant VS Variable
|
Architecture of Israel #
106
|
August
2016
|
page
english
כאן ניתן (ואף מומלץ) להעלות את סוגיית הסגנון
האישי לעומת הייצור החזרתי עד כדי תיעוש.
היותשהאדריכלותמשתייכת לקטגוריית האמנויות
השימושיות, היא מחויבת לתהליכי ייצור חזרתיים
- כאלה שניתן לשחזר את עקרונותיהם פעמים
רבות. לעקרון החזרתיות יש משמעות קרדינלית
בהוזלת הבנייה, או לפחות בהפיכתה לתוצר הניתן
לשכפול בקלות.
לא בכדי, ניתן לזהות בניין כבניין, בין אם הוא נבנה
לפני אלפי שנים בטכנולוגיית לו-טק, או כיום
באינטליגנציה סופר מתקדמת. הסיבה לכך היא
שבכל ארכיטיפ בנייני ניתן לזהות רצף של מרכיבים
שבלתם הבניין אינו בניין - קירות, ריצפה ותקרה,
ולא באמצעות הצבע או צורת הגג.
למרות שהאדריכלות הדיגיטלית חצתה זה מכבר
את שלב פריצת הגבולות (משום שאנחנו כבר
לא ממש מתרגשים למראה בניין אמורפי מחליף
צורות וצבעים), היא עדיין מדשדשת בתחום
האקספרימנטלי, מה שמעורר קושי לתרץ את
התכונות הבולטות (בעיקר צורה) שלה במונחים
שימושיים.
מכאן ניתן להקיש, שכאשר כמות המרכיבים
המשתנים באדריכלות הדיגיטלית רבה מכמות
המרכיבים הקבועים, קשה לזהות בה אדריכלות
המשרתת תכלית מוגדרת, ויעילותה, מן הסתם
שנויה במחלוקת.
במה הדברים אמורים?
נחקק בישראל חוק מס המותרות.
1949
בשנת
הכוונה הייתה להקטין את צריכת מוצרי הלוקסוס
שאינם דרושים לקיום הבסיסי (וגם לעשות כמה
לירות על הדרך). הימים, ימי צנע, והמונח שנגזר
מהשורש יתר, היה מקביל ל״מס ובלן״ שנחקק על
שם הכלכלן האמריקאי ממוצא נורווגי - תורסטן
.)Torsten Bunde Veblen(
1929-
ובלן שמת ב
ובלן המרכסיסט שהיה מן הסתם מבקר חריף של
החברה הקפיטליסטית, הטיף נגד הביזבוז שאותו
הוא כינה ״צריכת ראווה״ של עשירים הצורכים
מוצרים רק כדי להראות שהם יכולים. הוא הטיף
נגד הכלכלה האוטונומית, וגרס שכלכלה אינה
יכולה להיות תוצר מצטבר של התנהגות יחידים.
אין צורך בדמיון רב כדי להקיש מהרעיון הזה
לאדריכלות הראוותנית של אדריכלים שוחרי
פרסום, המייצרים תוצרים חד פעמיים, רק משום
שמישהו במשרדם יודע להפעיל תוכנת מחשב
מצליח
GPS
יקרה, ואיזה רובוט אינטליגנטי מונחה
לחבר את החלקים באתר.
יחס מאוזן בין קיומי לקישוטי - בין צריך לרוצה -
היווה מאז ומתמיד אמת מידה לאדריכלות טובה,
ממש כמו בסיפור על האיכר הסיני ששתל ורד
בשולי שדה האורז שלו, ״כדי שיהיה לו בשביל מה
לחיות, ולא רק ממה לחיות״.
מיותר לציין שבעידן שבו מלחמת הקיום הופכת
להיות מוחשית וכואבת, ונושא הקיימות ניצב
בקידמת הבמה, אין כל סיכוי שמרבית אוכלוסיית
העולם תתגורר במבנים חד פעמיים, ולו רק משום
שצורתם האירגולרית אינה מאפשרת קיום יעיל של
רצף מרחבי.
מה בכל זאת ניתן לעשות כדי שאדריכלים יוכלו
לבסס סיגנון אישי, לספק את היצר היצירתי שלהם
ושל המשתמש, ושהחברה תצא נשכרת מכך?
כאמור, אחד הפרמטרים החשובים בתכנון בכלל
ובאדריכלות בפרט, הוא יעילות. כלומר, השגת
מירב המטרות במיזער ההשקעה. וכבר העיר על
כך ויטרוביוס, כשציין את היעילות בין שלושת
העקרונות המרכיבים אדריכלות נכונה, לצד יופי
.)
Firmitas, Utilitas, Venustas
ועמידות (
לאור העובדה שהידע שנצבר גבה כבר את המחיר,
ראוי לנווט אותו למקומות הנכונים, ועל כך בעצם
מבוסס כל נושא הקיימות, גם זמן רב לפני שהוא
הפך להיות אופנתי.
אם נשוב לרגע להגדרת המרכיבים הקבועים
לעומת המרכיבים המשתנים בכל תהליך, נוכל
לפשט ולומר שבעוד שהמרכיבים הקבועים יוצרים
את הגוף, המרכיבים המשתנים יוצרים את הלבוש.
כלומר - הם שמעניקים למבנה את ייחודו בלי
לפגום בחיוניותו התפקודית.
לאור העובדה שהלבוש נתון לשינויים אופנתיים,
ניתן לנתב את כל האפקטים הדיגיטליים ״מהירי
המחשבה״ לכל מה שמצריך חיי מדף קצרים -
כגון עיצוב הפנים, ועיצוב (בניגוד לתכנון) הנוף
בחוץ, פרגולות, מסתורים ומרכיבים מתועשים
המתחדשים כל הזמן.
בדרך זו האדריכלות תשמר את זהותה המסורתית
כמדיה שימושית, המבנה יותאם בזמן אמת
למשתמש, והטכנולוגיה המתקדמת תצדיק את
קיומה כמשפרת תפקוד, מספקת נוחות (תרמית,
למשל) או כמייצרת אווירה.
כל זאת בתנאי שכמות המרכיבים המשתנים
המעניקה כאמור ליצירה את ייחודה, לא תאפיל
על המרכיבים הקבועים, שבלתם אין מבנה.
חלוקה ייעודית שכזאת מתקיימת למעשה בכל
חלל אדריכלי, אבל בולטת במיוחד בגלריות
המשמשות לתצוגות משתנות, מסעדות, בתי
קפה ומשרדים המשנים את פניהם כל כמה שנים,
ואפילו בתים פרטיים המותאמים כל הזמן לשינויים
באורחות החיים, חידושים טכנולוגיים ופיתוח
חומרי בנייה חדישים.
ורק לצורך הדוגמה, המזגן המפוצל של היום עושה
פעולה דומה למזגן החלון של פעם. אך השפעתו
על התפקוד היעיל של הבניין, חזותו וסביבתו -
קרדינלית.
וכל הממעיט בדוגמאות, הרי זה משובח.
89
הדגשה מינימליסטית של שולי הריהוט
בעמוד הזה:
במסגרת מיתוג מחדש של מסעדת סופר צ׳יקס,
דאלאס.
Studio 11 Design
משחקי אור וצל במסעדת ננדו,
בעמוד השמאלי:
הרוגייט,טנסי, ארה״ב.
STAC Architecture