10 / 98
The Search Obsession
|
Architecture of Israel #
105
|
May
2016
|
page
english
היחס המהותי הזה הוא מה שמבדיל למעשה בית
מגורים מבית חולים, בניין משרדים או קניון; ואגב,
ללא כל שייכות לחומרי הגמר, לצורה או לתקציב.
במסגרת זו, מערכות התנועה והצורך בפישוטן
מצד אחד, וסיבוכן מצד שני, הן שמייצרות הלכה
למעשה את הקונפיגורציה האדריכלית.
אחת הדוגמאות המופלאות הממחישות את היחס
בין גלוי לסמוי באדריכלות היא מערכת המחילות
של הווייטקונג, במקו צ'י, שאורכן הכללי הגיע
ק״מ בשלושה מפלסים הניתנים לניתוק
250-
ל
או חיבור בהתאם לנסיבות. מבנה המנהרות התת-
קרקעי שכלל ארובות איוורור המוסוות כתלי
טרמיטים, וטכניקות חכמות לפיזור עשן הבישול,
גרם למעשה לכניסת ארה״ב למלחמת וייטנאם,
לאחר שהצרפתים כשלו בהתמודדות עם תחכומו.
איינשטין אמר שכסילות היא מצב שבו אנחנו
עושים את אותם הדברים, אבל מצפים לקבל
בכל פעם תוצאות שונות. לאור השינוי החברתי
שמציאות הסייבר מביאה והבלבול המרחבי
שהיא יוצרת, ראוי לשאול האם ראוי עדיין לדבוק
באדריכלות הקונבנציונלית, או שהדבר מצריך
חשיבה מחודשת ורעננה?
ההיגיון הצרוף מכוון לכך ששאלות מרכזיות
באדריכלות המבוססת על פרדיגמות שקדמו
למהפיכה התקשורתית, חייבות להיבחן מחדש,
במיוחד לאור העובדה שאינטראקציות חברתיות
אינן תלויות מקום.
רבות נכתב כאן (ובמקומות אחרים) אודות
ההתמכרות הגורפת לסמארטפון, גם כאשר אנחנו
נמצאים בחברה, ואפילו במיטה, כאשר התעניינות
בנעשה אצל אחרים, מונעת מאיתנו להתיחס למי
שלצידנו.
במצב שבו החיפוש המתמיד מותיר את המחופש
עלום ונעלם, לכל שאלה יש אינספור תשובות. כך
למשל, חיפוש בגוגל אחר המונח ״שאלה״, מניב לא
תוצאות.
18,000,000-
פחות מ
אם ניקח לדוגמה נושא מהותי כמו ״התפרקות
41,400
המסגרת המשפחתית״, נקבל רק
תוצאות, אבל גם זה משהו, ואין ספק שהוא יוצר
צורך מוגבר ביחידות דיור רבות יותר וקטנות יותר.
בסיטואציה שבה מצוקת הדיור גדולה בלאו הכי,
ברירת המחדל היא תהליך פירוור מואץ המתבטא
בבנייני מגורים גבוהים וביניהם שטחים פתוחים
המנותקים מהמרחב הציבורי.
מבחינה אורבנית התהליך הזה מרוקן מתוכן ייחודי
את המקום, וממצב אותו כמשתנה סטטיסטי
בהיסטריית החיפוש אחר דירה. העדות המוחשית
ביותר לכך היא העדר ציון מקום באתרי המכירות,
כמו למשל: ש״הדיל הטוב ביותר בתל אביב נמצא
בכלל בבת ים״. אפרופו מקום: הרי ממנו נגזרת
המילה להקים, ובהעדרו, אין מה להקים, ובעצם
אין אדריכלות.
אם נזכור את העצה של איינשטיין, זה אומר שמה
שהיה נכון לפני המהפכה, אינו תקף אחריה. בין
אם הדבר תואם את ציפיותיהם של האורבניסטים
הנוסטלגיים המשחרים להשיב את האדריכלות
לקדמותה, ובין אם לאו, תהליך הפירוור המואץ
במהירות של מנועי החיפוש, מקטין מן הסתם
את השטחים הפתוחים, ואיתם גם את מצוקת
החקלאות ההולכת ונעלמת.
מצד שני, קריסת הסדר החברתי אינה ייחודית רק
למאה העשרים ואחת, אם כי ברור לכול שהיא חלק
בלתי נפרד ממהפיכת התקשורת.
תאוריית ״חלוקת העבודה״ שנוסחה על ידי אמיל
דורקהיים בסוף המאה התשע עשרה, מסבירה
את היחס המאוזן בין ״סולידריות אורגנית״
המבוססת על יחסי קירבה, לבין ״סולידריות
מכנית״ המבוססת על יחסי השתייכות. דורהיים
טען שכאשר מתרחשים שינויים חברתיים חדים,
כמו למשל כשהתודעה הקולקטיבית משתלטת על
התודעה האינדיבידואלית, הם עלולים ליצור מצב
של בלבול (״אנומיה״), שבו היחיד הולך לאיבוד
ופונה לפשיעה, מאבקי כוח, ואף להתאבדות.
הקשר בין האינטרנט לפשיעה מגיע כיום למימדים
שהעולם לא ידע כדוגמתם. מדובר בנזקים של
מיליארד דולר בשנה, שעשויים היו לפתור
500
את מצוקת המזון, הדיור והשיעמום בכל העולם
המערבי.
התופעה הזאת מזכירה לא במעט את מצוקת
שנים על על ידי תומאס
117
המזון שנחזתה לפני
מלטוס, שכל מה שהוא רצה היה להגיע הביתה
בשלום.
89