4 / 98
במלח
ביצים
דבר העורך
Photo: Kevin Lim - Fliker Photo Sharing
Editorial
|
Architecture of Israel #
105
|
May
2016
|
page
English
השנה התעברה והפילה את גיליון מאי על יום העצמאות. שלא תעז לכתוב משהו שלילי לחשתי לעצמי,
תחשוב חיובי, כאילו שאתה כותב טקסט של מדליק משואה לתפארת מדינת ישראל, והשכנים גם. הטקס
המרגש שמסמל את המעבר החד מיום הזיכרון ליום העצמאות, זוכה למקסימום קונצנזוס לאומי, וכמי
שחושש לאבד אפילו מנוי אחד בשל טעות דפוס, או מעידה צינית שתוקפת אותי מדי פעם, אימצתי את
הרעיון.
וזה הולך ככה: אני ציון מירושלים (או להיפך), בנם המשותף של שרה, הגר ואברהם מבאר שבע, זכר
ליציאת מצרים, צאצא (אין ספק) לדויד המלך, בת שבע השכולה ובעלה אוריה החיתי שנפל בקרב, גאה
לומר שיש לנו אחלה מקום, אחלה מזג אוויר, ים צלול כמו ביוון, אנשים סבבה שמשאירים תמיד נקי ומסודר
מאחוריהם, חברי כנסת אינטליגנטים, ראש ממשלה צנוע משכמו ומעלה, שרים ישרי דרך וחדורי מוסר,
ראשי עיריות נאמנים, רבנים משוחררים מדעות קדומות, כותל ל(נ)שים בו פתקים, בתי משפט שמספקים
פרנסה בשפע ליותר משלושים אלף משפחות של עורכי דין, תחבורה ציבורית נוחה, מהירה ובטוחה, ויופי
של אדריכלות.
מאושר ושווה נפש מכל המתנות האלה שקיבלנו
מה׳אתה בחרתנו׳ או אשתו האבולוציה, נסענו
בחול המועד פסח לטבול את הביצים הקשות
שנשארו מליל הסדר, במה שנשאר מים המלח.
ש״ח לראש בלבד -
57 -
בחרנו בחוף קליה
והתיישבנו בצל סוכת המציל, שהכריז מדי פעם
בערבית ברמת שפת אם “אתרק חאזם אלמן,
ואקתארב אל חוף, שלא אצטרך להוציא אותך
טובע מהמים”.
למרות שהיה כתוב בפירוש לא להכניס את הראש
למים, מעדנו קצת בגלל הבורות, אבל לא נורא,
אומרים שהבוץ השחור שאי אפשר להיפטר ממנו
שבועיים, עושה טוב לקמטים. הרוח הקרירה
ליטפה בעדינות של אחות רחמנייה את הצריבות
שמתחת לחגורה, והנופשים המעוטרים במסיכת
גוף שחורה - בעיקר תושבי שכם, יריחו מזרח
ירושלים, ודתיים אחרים - הזכירו לנו שהחוף היה
עד לא מזמן תחת שלטון המלך הירדני, וזה ממש
לא פגם באווירה הסחבקית שדוגמתה לא נראתה
מאז תקופת הורדוס בחופי המטקות והמנגל
של הים התיכון, והס מלהזכיר את אתרי הנופש
האחרים שנחנקים בכל חג מאשפת המטיילים.
חיפשנו לשוא סכין, לחתוך בה את ה״פטייר מעא
סבאנך (מאפה דמוי בורקס ממולא בתרד, רק יותר טעים), שאחת הנופשות שעלתה מן המים בלבוש מלא
כולל רעלה, חילקה בלבביות לעשרות הנופשים, כאילו היינו בטקס הכלולות של בתה.
האווירה השלווה והרגועה הזכירה לי את השכנה הפולנייה שלי, שתמיד אמרה שטוב שכן טוב מבן משפחה
דרעק, והיא צדקה. האירוע האקראי בהחלט מילא את נפשנו ההומייה בתקווה לעתיד טוב יותר, אולי אפילו
יעיל יותר, מכל פליטת פה בסיגנון יד-רמה וזרוע-נטויה, ועשר המכות - שכל המרבה לחזור עליהן, הרי
זה משובח.
ולתפארת — מדינת — ישראל!
אדריכל ד״ר עמי רן
95