47 / 96
2016
אוגוסט
106
אדריכלות ישראלית
|
בית בכרמי יוסף
47
|
חזית הכניסה בדרום. ההצללות שעוצבו
למעלה:
בהשראת הפיגומים והגג ״המרחף״ תורמים לתחושת
הקלילות של הבית רחב המימדים.
עמית גרון.
צילום:
משחק בין סגור לפתוח לסגור בתוך
בעמוד הימני:
קומפוזיציה של גריד מלבני.
פלד סטודיו.
צילום:
מה המשמעות של תכנון בית עבור ההורים -
קליינט שמרבית חייך אמר לך מה לעשות ואיך?
יש לנו טעם מאוד דומה שהתבטא בהחלטות
העיצוביות. הודות לאהבה ניתנה לי יד חופשית
להגשים הרבה מן הפנטזיות שהיו לי בראש, בתנאי
שהן תהיינה פונקציונליות. למשל, היה להם מאוד
חשוב לאפשר גישה לכל חלון לצורך ניקיון. זה
אילץ אותי לתכנן גשרונים, ואפילו פרגולות שניתן
ללכת עליהן. יחד עם זה, היות שזה לא המבנה
הראשון שאני מתכננת, הם נתנו בי אמון מלא. אמי
אדריכלית בהשכלתה - היא הכירה את אבי כשהם
למדו יחד בטכניון, כך שהיא יכלה לבטא בבהירות
את רצונותיה והעדפותיה. זה כלל ימים ולילות
ארוכים של בדיקות, ניסיונות ושיחות שהובילו
לדעתי לתוצאה טובה.
לפי רמת הגימור, הסדר והניקיון, ברור שזה לא
המבנה הראשון שאת מתכננת, אבל זה בית
הביכורים שלך כעצמאית. זה גרם לך כמובן
להשתדלות יתר…
נכון, הבית בכרמי יוסף הוא אכן בית הביכורים
שלי כעצמאית, אבל כשעבדתי כשכירה הובלתי
מספר פרויקטים, ביניהם את תכנון תחנת הרכבת
בשדרות עם אבי במשרד מן-שנער, ואת שחזור
המבנהשל קרן רוטשילד-קיסריה במשרד סקורקא.
לאחר שסיימתי את הלימודים ביפן עבדתי אצל
טויו-איטו וקנגו קומה. ברור שההשתדלות שלי
הייתה גבוהה, גם בגלל שרציתי להעניק להם את
הבית הטוב ביותר, וגם כדי להגשים את המאוויים
היצירתיים שלי.
מה אמר על זה אביך… שהמשרד שלו נחשב מן
הסתם לאחד המובילים בארץ?
אבי הוא למעשה הרוח שמגבה אותי. שאבתי ממנו
הרבה ידע, תמיכה והשראה. אני זוכרתשבתור ילדה
קטנה הוא היה נותן לי להדביק את המודלים שלו,
ולצבוע את ההגשות. הוא אוהב את הבית, מפרגן
וגאה בי. כשהבנייה הסתיימה הוא אמר שהוא לא
היה מסוגל להשקיע כל כך הרבה מאמץ בתכנון
הפרטים הקטנים.
קיבלת עצות על הדרך?
בוודאי. קודם כל מהלקוחות שמהם למדתי המון על
הצרכים וההתעקשויות על כל מיני פרטים. שנית,
למדתי המון מבעלי המקצוע השונים, שתמיד
בקיאים יותר ממני במלאכתם. למדתי שצריך
לדעת להצטנע ולתת להם את הכבוד הראוי.
שלישית, קיבלתי עצות מדי פעם מהאדריכלים
המקיפים אותי, שאת דעתם אני מעריכה.
קיבלת את ההערות או שניסית להוכיח שאת
יודעת טוב יותר?
לפעמים. היה לי חשוב יותר להגשים את החלומות
העיצוביים שלי גם כשיעצו לי אחרת. הפכתי את
מה שאמרו לי ש״אי אפשר״ ל״אפשר״, כמו למשל
גג ״מרחף״ דק, או קיר בטון ״תלוי״ בתוך ויטרינת
הזכוכית. אבל קיבלתי ברצון עצות שסייעו לי להגיע
לפתרונות טובים עוד יותר, כמו למשל לחשוב כיצד
הבית צריך לפגוש את הקרקע.
מה היית עושה היום אחרת?
שום דבר... אני עדיין מתרגשת מהתוצאה.
מה את רוצה שאשאל אותך… ואל תשכחי
שאנחנו זהירים בענייני פירגון...
חשוב לי מאוד לדבר על ההשפעה היפנית על
הילך המחשבה שלי, ובעיקר על השילוב המיוחד
של המינימליזם המאופק עם המגמה המקומית
להתפרע. זה בא לידי ביטוי בקיפול ה״אוריגמי״ של
מישורי הגג, יצירת זוויות מעניינות, או ״עטיפת״
הסלון בקיר זכוכית המתקפל סביב עמוד תומך.
אני לא הראשונה שעושה את זה, אבל בהחלט גאה
בשילוב של כל הדברים, ובלי צניעות... התוצאה
מדברת בעד עצמי.
Top:
Southern entrance façade. Shading
devices inspired by the scaffolding and
“floating” roof contribute to a sense of
lightness in the large house.
Right page:
Composition of closed and open
surfaces constitue a rectangular grid.